דיו לנצח - דיו שווה זהב






דיו לנצחTM הוא דיו עשן מהודר למצוה מן המובחר לדעת כל הפוסקים. שחור מאד, מבריק, אינו דוהה, ואינו מאדים. סת"ם כתובים בדיו לנצח נכתבים כדי להשאר כשרים לנצח. דיו לנצח עמיד במים ובזיעה, גמיש כמו גומי, אינו נסדק ואינו מתקלף. סת"ם כתובים בדיו לנצח כל כך עמידים, שאפילו אם מקמטים אותם בכוח הם נשארים כשרים.

רק בדיו לנצח אפשר לכתוב סת"ם מהודרים כשרים לכתחילה לכולי עלמא, שנשארים כשרים בלי פגם לאורך ימים.

סופרים שהתאמנו והתרגלו לכתוב בדיו לנצח משקיעים בדיו פחות מ- 1% ממחיר הסת"ם, ומרוויחים 10% - 20% יותר ממה שהרוויחו קודם. 

לקוחות מאד מתלהבים מהיתרונות של דיו לנצח.
לכל סופר שכותב בדיו לנצח מותר ומומלץ להדפיס
את דף הפרסומת הבא, להוסיף את שמו ומס. טלפון
בחלון הלבן בתחתית הדף, ולחלק ללקוחות.
פתח את התמונה בחלון חדש לקבלת התמונה בגודל מלא






שווק דיו לנצח         info@diolanetzach.com

    חן:   053-726-0641    dio-lanetzach-il.blogspot.co.il         
    אליהו:    050-413-0398   
 
    טל. ארה"ב    Tel. USA     +1-570-906-8486                            
.

לחץ כאן להרצאה על דיו לנצח עם הדגמות


דיו לנצח הוא דיו עשן מהודר למצוה מן המובחר לדעת כל הפוסקים. שחור מאד, מבריק, אינו דוהה, ואינו מאדים. סת"ם כתובים בדיו לנצח נכתבים כדי להשאר כשרים לנצח. סת"ם כתובים בדיו לנצח כל כך עמידים, שאפילו אם מקמטים אותם בכוח הם נשארים כשרים. קמטים וקפולים בקלף, והרטבת הקלף במים, לא פגמו בדיו. קלפים כתובים בדיו לנצח קומטו וקופלו קדימה ואחורה, 200 פעמים, והדיו לא נפגם.

מעולם לא היה דיו סת"ם באיכות כל כך טובה.

דיו לנצח כשר למהדרין וקבל אישור של "ועד משמרת סת"ם" ש"הדיו כשר לכתוב בו סת"ם מבלי שום פקפוק".

ר' יעקב מאיר שטרן שליט"א בעל "משנת הסופר", כתב על דיו לנצח: "הנני בזה לאשר את הדיו הקרוי 'דיו לנצח' ... אפשר לכתוב עם דיו זה לכתחילה."   ר' שמואל דוד גרוס שליט"א כתב על דיו לנצח: "הדיו מהודר מאד - ובודאי הידור גדול יש בו לכתוב בו סת"ם." ר' שמאי קהת גראס שליט"א,  ר' חיים דוד שובקס שליט"א, ור' מאיר זילברשטין שליט"א כתבו על דיו לנצח: "...דיו זה הידור גדול ביותר וכבר אמרו חז"ל זה קלי ואנווהו - התנאה לפניו בדיו נאה. ועל כן באנו בקריאה של חיבה לאחב"י להדר ולקנות סת"ם הכתובים בדיו לנצח וכן לסופרים שיהדרו ויכתבו בדיו הנ"ל."

הרה"ג שמואל הלוי ואזנר, שבט הלוי, קבל פרטים מדוייקים על מרכיבי הדיו ודרך יצורו מנכדו, הרה"ג אברהם צבי ואזנר שליט"א, שראה בעיניו את המרכיבים ואת יצור הדיו. שבט הלוי שמע טענות של מערערים נגד הדיו. בתגובה למערערים כתב שבט הלוי על דיו לנצח: "דיו זו נעשתה לפי המסורה ועפ"י הפוסקים רק נתחזקה עמידתה ... ואע"פ שיש מעוררים דלכתחילה יש בזה איזה שינוי מהמקובל בטוח אני שדיו זה יפה ומהודר - והכותבים בה עושים כהלכה". 

הרה"ג ר' שמאי קהת הכהן גראס שליט"א, רב דחסידי בעלז, מגדולי מומחי הסת"ם בדורנו , אמר בראיון מצולם על דיו לנצח: "יהודים משלמים הרבה כסף, מחפשים כל כך הרבה הידורים ... אבל זה היסוד. אם יש את הדיו הזה (אוחז בידו בקבוק של דיו לנצח) צריך לכתוב בדיו הזה כדי שהכתב יחזיק מעמד."

הרה"ג ר' שמואל דוד הכהן גרוס שליט"א, רב חסידי גור אשדוד, אמר בראיון מצולם על דיו לנצח: "אני ממליץ לילדים שלי ולחתנים ולנכדים, אלו שיצטרכו תפילין, אני אמליץ להם שזה דיו מהודר שיקחו מהדיו הזה."

היתרונות של דיו לנצח הוצגו בפני הרה"ג חיים קנייבסקי שליט"א והוא נתן לדיו ולכל המשתמשים בו ברכת ברכה והצלחה. הרב קנייבסקי שליט"א נשאל מה קודם - יופי או בטיחות, כתב יפה בדיו שקורים בו פסולים או כתב פחות יפה בדיו שאין בו פסולים? תשובת הרב: "האחרון".  בתשובה זו אישר הרב קנייבסקי שליט"א את העדיפות של דיו שאין בו פסולים על כל סוגי הדיו האחרים, אפילו על חשבון ירידה ביופי הכתב.
לחץ כאן כדי לראות את ההכשרים ההסכמות וההמלצות



כסופר סת"ם אתה עובד קשה וראוי לך להתגאות בסת"ם שאתה כותב.
כשהקונים ירצו רק סת"ם כתובים בדיו לנצח
באיזה דיו יהיו הסת"ם שלך כתובים?



דיו סת"ם - היסטוריה

לפני חורבן בית שני כתבו חכמי ישראל רק בדיו עשן מעורב בדבק. העשן שימש להשחרת הדיו ושרף עצים שימש כדבק. ביוון כתבו היוונים גם כן בתחילה בדיו עשן. מכיוון שהדיו שלהם לא נדבק היטב לקלף, המציאו היוונים[7,6] בתקופה שאחרי חורבן בית שני דיו שחור בלי עשן שהיה מורכב רק מקנקנתום ומי עפצים. הצבע השחור של הדיו הזה מתקבל באופן מלאכותי מתרכובת כימית בין הקנקנתום לבין החומצה הטאנית והחומצה הגאלית במי העפצים, וביחד הם יוצרים צבע כימי סינטטי שחור. אחרי חורבן הבית השני הגיעה ההמצאה החדשה מיוון לארץ הקדש. קנקנתום הוא שם החומר ביוונית. אין לחומר זה שם בלשון הקודש. במשנה הוא נזכר בשם קלקנתוס שהוא שמו המקורי ביוונית. המקום הקרוב ביותר לארץ הקודש בו אפשר למצוא קנקנתום הוא מכרה "לבריון" על יד אתונה ביוון, שהיה פעיל מאד בתקופת בית שני.
רבי מאיר שנסע תכופות לאירופה למד שם את השמוש בקנקנתום והביא עמו את הקנקנתום לארץ ישראל. רבי מאיר היה הראשון שהוסיף קנקנתום לדיו סת"ם ועורר בכך מחלוקת בין רבותיו - רבי עקיבא ורבי ישמעאל (עירובין, יג, ע'א).  רבי מאיר אמר: "דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו." הסופר לוי יצחק מברדיטשוב מלמדנו ב"קונטרס תעלומות סופרים" שכתב על הלכות דיו ובתי תפילין, שרבי מאיר לא עשה דיו מקנקנתום (לפי השיטה היוונית) אלא קודם עשה דיו כשר שהיה שחור בלי קנקנתום ואח"כ הטיל קנקנתום לדיו הקיים כדי שתתחזק עמידתו.  ועל כן, הוא כותב, "בכל מקום שהזכירו התר להטיל קנקנתום גזרו אמר והתנו לתוך הדיו דוקא."   קודם חייב להיות דיו שחור כשר בלי קנקנתום ואח"כ התירו להוסיף קנקנתום לדיו הקיים.

בימינו אין מי שעושה כך את הדיו. בימינו עושים את הדיו לכתחילה מקנקנתום (ליתר דיוק - מתחליף קנקנתום סינטטי) לפי השיטה של היוונים ובניגוד לשיטה של רבי מאיר. על כן, הדיו בימינו אינו הדיו של רבי מאיר אלא דיו אחר.

המגילות הגנוזות מתקופת הבית השני, שנמצאו במדבר יהודה, נכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום [1][2]. הדיו נשאר שחור על הקלף במשך 2,000 שנה.

בתקופה מאוחרת יותר הוסיפו לדיו גם גומא שמשמש כדבק נוסף. כשהגומא מתייבש, הדיו נעשה שביר ונסדק. רוב הפגמים והפסולים שנמצאים כיום בסת"ם, נגרמים ע"י סדקים ושברים בדיו היווני עם גומא.

בימינו בטל השמוש בקנקנתום הטבעי ובמקומו משתמשים בגפרת ברזל סינטטית שמיוצרת בבית חרושת מברזל וחומצה גופריתנית. החומצה הגופריתנית נשארת בדיו, מזיקה לדיו היבש, שורפת את פני הקלף, וגורמת לדיו ליפול מהקלף ולפסול את הכתב.

דיו עפצים וגופרת-ברזל מאבד את צבעו השחור עם הזמן ונעשה אדום. הסיבה היא שגופרת הברזל עשויה מברזל וגופרית. הברזל מתחבר עם החומצה במי העפצים ונותן סוג של חלודה בצבע שחור. זה מקור הצבע השחור בדיו הזה. עם הזמן החלודה השחורה בולעת חמצן מהאויר והופכת לחלודה בצבע אדום/חום. אם כל החלודה השחורה תהפוך לחלודה רגילה, יאבד הדיו את צבעו השחור ויהיה כולו אדום/חום. לעומת זאת, בסת"ם כתובים בדיו עשן הדיו נשאר שחור לנצח. בלי גופרת-ברזל אין ברזל, אין חלודה, ואין צבע אדום.

דיו עפצים וגופרת-ברזל גורם למציאות כואבת מאד בימינו. אלפי פריטי סת"ם שהיו כשרים, אפילו מהודרים שבמהודרים, נמצאים פסולים בגלל פגמים בדיו. בתמונה הבאה רואים פגמים שונים שקורים לרוב בדיו עפצים וגופרת-ברזל.  מימין: האותיות נפרדו והתרוממו מהקלף. באמצע: הדיו התקלף ונפל. משמאל: הדיו נסדק בקפול פרשיות של ראש. אף אחד מהפוסקים, לא מהראשונים ולא מהאחרונים, לא נתן התר לכתוב סת"ם בדיו שנפוצים בו פסולים כאלה. להפך, כפי שנראה להלן, הצמח-צדק הזהיר נגד השמוש בדיו פגום כזה.


הקונה התמים רוצה שהתפילין והמזוזות שהוא קונה ישארו כשרים לאורך ימים. אף אחד אינו מסכים שהסת"ם שלו יפסלו בקלות. הרשב"א כותב על כתיבת ספרים בדיו: "לענין ספרים דבעינן דבר המתקיים לעולם".(שבת,קטו). הרמב"ם כותב על דיו שאינו מתקיים: "איך יכתב בכגון זה דבר שירצו שיתקיים אלפי שנים?" (שו"ת הרמב"ם, סימן קלו). הצמח צדק כותב שלש פעמים: "עיקר מעלת הדיו הוא זה דכשכותבים בו הוא דבר של קיימא ... עיקר מעלת הדיו היינו שהוא דבר של קיימא ...  עיקר ענין הדיו הוא דבר של קיימא". (שו"ת, או"ח, טו). ואח"כ מוסיף אזהרה נגד דיו שנושר מן הקלף:  "להזהיר שמרבוי הגלאנץ לא יהיו נושרים וקופצים האותיות". בספר אבני יעקב (סימן ר') כתוב: "אין כותבין ספרים רק בדבר המתקיים לעולם... ודיו דרכו להיות עומד לעולם... דצריך להיות שחור העומד וכונתו העומד לעולם כמו דיו".  מכאן אנו למדים שדבר ראשון דיו סת"ם צריך להיות שחור ומתקיים לעולם (או אלפי שנים) ואינו נושר וקופץ מן הקלף. במגילות הגנוזות שנמצאו במדבר יהודה הדיו אכן מתקיים ונשאר שחור כבר אלפיים שנה.

בדיו עפצים וגופרת-ברזל יש חומצה גופריתנית לכן הוא מריח כמו חומץ. החומצה שורפת את הקלף וגורמת לדיו להתקלף עם הזמן [3]. האותיות נפרדות מהקלף ונופלות מפני שהחומצה שורפת את הקלף. אי אפשר לעשות דיו מעפצים וגופרת-ברזל בלי חומצה, מכיוון שהחומצה היא זאת שמשחירה את הברזל. בלי חומצה לא יהפך הברזל לחלודה שחורה.יש גם יצרנים וסופרים שמוסיפים חומץ לדיו. החומץ עוזר לסופר להגדיל את מהירות הכתיבה אך הוא גם מגדיל את הנזקים שגורמת החומצה.

מבחינת הקונה, סת"ם כתובים בדיו שנפסל בקלות הם הונאה או מקח טעות. ומכיון שהקונה אינו יכול לבדוק תפילין ומזוזות כל יום (כמו שבודקים ציציות של טלית), יכול להיות בהם גם איסור של "לפני עור לא תתן מכשול" ואיסור של "משגה עור בדרך". על כן, דיו שיש בו פסולים רבים כל כך (סדקים, שברים, ודיו שמתקלף ונופל) - ספק גדול אם מותר לכתוב בו תפילין ומזוזות שעלולים להכשיל את הקונים.

הדיו שבא מיוון עורר הרבה מחלוקות. יש פוסקים שפסלו את השמוש בדיו עפצים וקנקנתום:
  • דיו עפצים וקנקנתום, פסול למגילת סוטה. (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד. רמב"ם, הלכות סוטה, פרק ד)
  • "דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה – דהא אינו קרוי דיו" (ספר התרומה, הלכות ספר תורה, קצ"ה)
  • "ועל כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין בדיו שלנו [שאין בו עפצים]" (תוספות, שבת, כג ע'א).
  • "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע." (מרדכי, גיטין, יט, ע'א, בשם אור זרוע).
  • "מותר לתת אדרמינט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום" (תוספות, עירובין, יג, ע'א). מכאן אנו למדים שקנקנתום אסור.
  • הרמ"א כותב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ" (שו"ע, יו"ד, רעא, ו). מכאן אנו למדים שלפי הרמ"א אין להוסיף קנקנתום לדיו. (קנקנתום לא בא מן העץ. בימינו אין משתמשים יותר בקנקנתום טבעי מן האדמה אלא בגפרת-ברזל שהיא חומר כימי סינטטי  FeSO4·7H2O  שנוצר כפסולת תעשייתית.)
  • "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי" (שו"ע הרב, או"ח, לב, ד).
  • "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום" (משנה ברורה, לב, ג).
  • "ואם כתב בדיו של עשן השרוי במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשר בדיעבד, אבל מי עפצא וקנקנתום לבד בלא דיו מעשן אינו דיו כלל." (הסופר לוי יצחק מברדיטשוב, קונטרס תעלומות סופרים). 

מאז ימי קדם היה צורך בדיו עשן באיכות טובה שאינו מתקלקל ואפשר למחקו מחיקה נקיה. בשו"ע הרב (הלכות תפילין, לב, ד) כתוב: "לכתחילה לעשות הדיו מעשן עצים או שמנים שרוים במי עפצים וכיוצא בהם שאם תמחקנה יהא נמחק". החיד"א (ברכי יוסף, יו"ד, רעא (ו) אות ז) מסביר מדוע אין נוהגים לכתוב בדיו עשן: "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל".  וכן בערוך השלחן (יורה דעה, רעא, לד): "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים".  בלית ברירה, מחוסר דיו טוב יותר, כתבו רוב הסופרים בדיו עפצים וקנקנתום למרות ש"רישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי" (שו"ע הרב, לב, ד) מפני "דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים  מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו" (משנה ברורה, או"ח הלכות תפילין, לב, ג). הרמב"ם כותב: "ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים" (הלכות תפילין, פ"א, ד). בשולחן ערוך (יורה דעה, רעא, ו) כתוב: "ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר". בתוספות (שבת, כג, ע'א) מבואר ש"כשר משמע דיעבד". מכאן אנו למדים שרק דיו עשן שאינו מתקלקל ואין בו עפצים או קנקנתום כשר לכתחילה לכולי עלמא.  דיו עפצים וקנקנתום - יש אומרים פסול ויש אומרים כשר בדיעבד, ומשתמשים בו גם לכתחילה בלית ברירה מחוסר דיו טוב יותר.

לפי התוספות, רבנו תם, ספר התרומה, ומרדכי, דיו עפצים וקנקנתום פסול אפילו בדיעבד. הפוסקים שהתירו את הדיו היווני התירו אותו בדיעבד - בלית ברירה, מחוסר דיו טוב יותר, וגם הם פסקו שדיו עשן עדיף [4]. אף אחד מהפוסקים לא נתן התר לכתוב סת"ם בדיו שגורם לפסולים רבים.

הלכה למעשה

כל מה שכתבו חכמים בעניני דיו אפשר לחלק לארבע קבוצות:   
א. הלכות מעכבות,  ב. הידורים,  ג. המלצות טכניות,  ד. סיפור מעשה או תאור מציאות טכנית או פגם טכני בסוג מסוים של דיו.  כשלומדים את הלכות הדיו צריך להזהר שלא לטעות ולא לערבב בין הקבוצות השונות.  הטעות הנפוצה ביותר היא פירוש דבר מקבוצה ב, ג, או ד, כאילו הוא הלכה מעכבת. בקונטרס תעלומות סופרים מסביר הסופר לוי יצחק מברדיטשוב את הסיבה לטעויות: "והסיבה לזה הוא מפני מיעוט בקיאות הסופרים בדברי הפוסקים ומיעוט בקיאות המחברים האחרונים דזמנינו בידיעת תכונות וטבע מיני הדיו."  (שאלה לט, א)

יש בדיו רק מעט הלכות מעכבות, והן:
  • שחור.
  • לפחות שני מרכיבים, האחד משחיר והשני מדביק.
  • מן המותר בפיך.
  • מתקיים לאורך ימים (לעולם, או אלפי שנים) אינו נפגם ואינו נפרד ונושר מהקלף.
  • שאם תמחקנו יהיה נמחק. (אם נשאר קצת רושם דיו אחרי המחיקה - כשר בדיעבד.)
ויש אמרים גם:
  • לכתחילה צריך להיות שחור מעשן. בדיעבד, אם בתחילת עשייתו אינו שחור, והשחרות מופיעה אח"כ מעצמה בלי הוספת חומר משחיר (כמו ע"י חבור מאוחר יותר של הקנקנתום עם החומצה בעפצים), יש אומרים כשר ויש אומרים פסול .
  • עומד על פני הקלף ואינו נספג אל תוך הקלף (להבדיל מצבע שנספג פנימה).

תנאי עיקרי בדיו סת"ם הוא שהכתב יתקיים לאורך ימים ולא יפסל. הרשב"א כותב על כתיבת ספרים בדיו: "לענין ספרים דבעינן דבר המתקיים לעולם".(שבת,קטו). הרמב"ם כותב על דיו שאינו מתקיים: "איך יכתב בכגון זה דבר שירצו שיתקיים אלפי שנים?" (שו"ת הרמב"ם, סימן קלו). הצמח צדק כותב שלש פעמים: "עיקר מעלת הדיו הוא זה דכשכותבים בו הוא דבר של קיימא ... עיקר מעלת הדיו היינו שהוא דבר של קיימא ...  עיקר ענין הדיו הוא דבר של קיימא". (שו"ת, או"ח, טו). ואח"כ מוסיף אזהרה נגד דיו שנושר מן הקלף:  "להזהיר שמרבוי הגלאנץ לא יהיו נושרים וקופצים האותיות". בספר אבני יעקב (סימן ר') כתוב: "אין כותבין ספרים רק בדבר המתקיים לעולם... ודיו דרכו להיות עומד לעולם... דצריך להיות שחור העומד וכונתו העומד לעולם כמו דיו".  מכאן אנו למדים שדיו צריך להיות כזה שמתקיים לעולם (או אלפי שנים) ואינו נושר וקופץ מן הקלף.  אין מי שמתיר לכתוב בדיו שנפגם ונפסל בקלות.


דיו לנצח - דיו שווה זהב

מאד קשה לייצר דיו טוב עם עשן. דיו עפצים וחומצה גופריתנית אינו מכיל עשן, או מכיל כמות זעירה בלבד. דיו לנצח, לעומת זאת, מכיל רק עשן להשחרת הדיו. תחילת עשיית דיו לנצח היא דיו שחור עם 100% עשן שמן זית ושרף מן העץ. אח"כ מוסיפים עוד עשן, חומרי דבק, חומרי חזוק, וחומרים נוספים[5].

בדיו לנצח אין חומרים מן החי.  בזכות החומרים המחזקים והמדביקים הדיו נשאר דבוק לקלף, אינו נסדק, ואינו מתקלף, גם אחרי קפולים וקמטים רבים. רבנים וסופרים ניסו לסדוק דיו לנצח יבש ולהפיל אותו מהקלף והדיו לא ניזוק.


 עשן שמן זית נאסף מלהבות של נרות שמן זית


דיו לנצח עמיד במים ובזיעה. גשם שנכנס למזוזה אינו פוגם בדיו. קלפים שהיו בהם קמטים וקפלים הורטבו במים ויובשו ישרים וחלקים. הקמטים והקפלים נעלמו והדיו לא ניזוק. שכבות של דיו לנצח יבש (בלי קלף) הושרו במים ימים רבים. שום נזק לא נגרם לדיו. מעולם לא היה דיו סת"ם כל כך עמיד שאינו ניזוק במים.



מים זורמים על פני קלף כתוב בדיו לנצח והדיו אינו ניזוק.
הקפל בפינה הימנית התחתונה שעובר דרך המלה "איש" הוחלק ונעלם אחרי שהקלף התיבש.
הקפל בתמונה למטה שעובר דרך המלה "למלך"  הוא קפל חדש.


קלף כתוב בדיו לנצח.
קלף זה הורטב במים כמו שנראה בתמונה הקודמת, ויובש, שלש פעמים, והדיו לא נמרח.
הקלף הזה קומט לכדור קטן ושום נזק לא נגרם לדיו.
הפינה השמאלית העליונה והפינה הימנית התחתונה
קופלו קדימה ואחורה 200 פעמים, והדיו לא נסדק.




ששה ספרי תורה שניזוקו במי שטפונות בניו יורק.
הדיו התמוסס והתפשט על פני הקלף.
אילו היו הספרים כתובים בדיו לנצח לא היה קורה שום נזק לדיו.



יש טעות נפוצה לפיה סוברים שדיו סת"ם צריך שימחה במים. במגילת סוטה כתוב: "ומחה אל מי המרים" - לא מחה במים אלא מחה אל המים. קודם מחה את הדיו ואחר כך נפל הדיו המחוי אל המים. הרמב"ם כותב: "אינו כותבה לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרישומו ניכר ועומד אלא בדיו שאין בו קנקנתום ... נשאר במגילה רושם כתב ניכר, פסולה עד שימחוק יפה יפה... כתב אות אחת ומחקה וחזר וכתב אות שנייה ומחקה עד שהשלים, פסולה עד שתהיה כולה כתובה." (הלכות סוטה, פרק ד). מכיוון שאי אפשר לחזור ולכתוב על מגילה רטובה אחרי מחיקה במים, אנו למדים שהמחיקה היתה ע"י גרוד יבש ולא ע"י שטיפה במים. רק דיו שאפשר למחוק יפה יפה בגרוד יבש בלי רושם כתב, כשר למגילת סוטה. דיו עפצים וקנקנתום פסול למגילת סוטה. (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד) כי "רישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי" (שו"ע הרב, לב, ד). המלה "ומחה" אינה ראיה למחייה במים כי גם מחיית עמלק היא לאו דוקא במים.

גם אם יש מי שסובר שמחיית מגילת סוטה היתה דוקא ע"י מים - עדיין דיו עפצים וקנקנקנתום פסול, כי במים הוא לא נמחק אלא נמרח ויוצר כתם שחור גדול. ואילו דיו לנצח, אחרי שטובלים ומשרים את הקלף במים, אפשר למחות את הדיו מהקלף בקלות ע"י שפשוף. מכאן אנו למדים שבכל מקרה, בין אם המחייה היתה ביבש ובין אם המחייה היתה במים, דיו עם קנקנתום פסול ודיו לנצח כשר למגילת סוטה.

דיו סת"ם חייב להיות כזה שגם "יתקיים אלפי שנים" (שו"ת הרמב"ם, קלו)  וגם אפשר למחקו מחיקה נקיה "שאם תמחקנו יהיה נמחק" (רמב"ם, הלכות תפילין, א, ד), לא מחיקה במים אלא ע"י גירוד יבש בסכין.

העשן מבטיח שהדיו ישאר שחור לנצח. דיו לנצח אינו יכול לדהות או להאדים כמו דיו עפצים וגופרת ברזל. בדיו לנצח אין קנקנתום. בלי קנקנתום, אין הדיו יכול לקבל צבע אדום. בדיו לנצח אין חומצה. בלי חומצה, אין הדיו יכול לשרוף את הקלף. בדיו לנצח אין חומרים מן החי. בלי חומרים מן החי אין ספקות בכשרות. (יש סוגי דיו אחרים שיש בהם חומרים טמאים מן חי ויש להזהר שלא להשתמש בהם.)

הדבקים הגמישים והחומרים המחזקים מסייעים לדיו להשאר דבוק לקלף, לא להסדק, לא להתפורר, ולא להתקלף. דיו לנצח נדבק אל פני הקלף כל כך חזק שרק ע"י גרוד בסכין אפשר להסירו, אם צריך לתקן טעות. הדיו מתגרד בקלות ופני הקלף נשארים נקיים וחלקים כמעט בלי נזק. השמוש בדיו לנצח חוסך זמן רב שמתבזבז על תקונים.

דיו לנצח עמיד בכלור. תפילין כתובים בדיו היווני שנשכחים במקוה יכולים להינזק מהכלור. קלף כתוב בדיו לנצח הושרה במי כלור (אקונומיקה) והדיו לא ניזוק.

למי שנוהג להשתמש ברפידוגרף לתיוג ולתקונים - דיו לנצח מס. 114 מתאים במיוחד לרפידוגרף. הדיו זורם היטב; שחור מאד מאד; ומעולם לא שמענו על רפידוגרף שנסתם (אם משתמשים בו לפי ההוראות).

כתיבה בשכבה עבה של דיו נראית יפה יותר. עם דיו עפצים וקנקנתום נמנעים משכבה עבה של דיו כיון שאז הדיו נשבר ונסדק בקלות. עם דיו לנצח אין חשש כזה. דיו לנצח גמיש מאד ואינו יכול להשבר גם בשכבה עבה של דיו.

יש החוששים מדיו שנראה כמו גומי אחרי שהוא מתיבש, מתוך חשש שגומי הוא חומר "מודרני". הם אינם יודעים שגומי הוא חומר פלסטי טבעי עתיק המופק מזה אלפי שנים משרף מבושל של עצי גומי. יש מאות סוגים שונים של עצי גומי. בגמרא אנו לומדים "כל השרפים יפים לדיו ושרף קטף יפה מכולם". שרף קטף הוא כנראה שרף גומי גמיש שבא מאחד מעצי הגומי. "יפה מכולם" פירושו שהוא עושה דיו גמיש שאינו נסדק בקיפולים ואינו נפסל.


השוואת חוזק הדיו היבש.
משמאל: דיו עפצים וגופרת ברזל עם גומא - שביר מאד ומתפורר לרסיסים.
מימין: דיו לנצח - גמיש כמו גומי, אינו נשבר, ואינו נקרע.




רק בדיו לנצח אפשר לכתוב סת"ם כשרים לנצח
נחזיר עטרה ליושנה  - נתרחק מכל המחלוקות
נכתוב רק בדיו עשן - חכמת ישראל ולא חכמה יוונית
בלי עפצים ובלי גופרת ברזל  -  כמנהגנו מימי קדם











שווק דיו לנצח         info@diolanetzach.com

    חן:   053-726-0641    dio-lanetzach-il.blogspot.co.il         
    אליהו:    050-413-0398   
 
    טל. ארה"ב    Tel. USA     +1-570-906-8486                            
.

-----------------------------------------------------------------------
אחריות מוגבלת: אם הדיו פגום, הבקבוק יוחלף ללא תשלום.
אין לפרש תיאור זה כאחריות על הסת"ם. אין לנו שליטה על הקלף או על מה שנעשה בדיו אחרי שנמכר.

אזהרה:
מי שכותב או סוחר בחיקוי בלתי חוקי, תוך עברה על חוקי פטנטים או סימני מסחר,
צפוי להחרמת הסת"ם הכתובים ולקנסות כבדים.   חיקוי ללא רשות הוא גזל ממון.


לנצחTM, דיו לנצחTM, סת"ם לנצחTM, כשר לנצחTM, שחור לנצחTM, קלף לנצחTM, קולמוס לנצחTM,
תורה לנצחTM, תפילין לנצחTM, מזוזה לנצחTM, מגילה לנצחTM, דיו סת"ם גמישTM ,
כולם סימני מסחר למוצרי דיו, צבע, עור, וקלף בבעלות צבי שקדי ובניו.
שמוש ללא רשות ופגיעה במוניטין של סמל מסחרי הם עברות על החוק שגוררות קנסות כבדים.

Trademarks are owned by Zvi Shkedi and his sons
Copyright 2009, Zvi Shkedi
כל הזכויות שמורות    All Rights Reserved
הוגשו בקשות פטנט       Patents Pending


מקורות

  1. "The Study of Ink Used at Qumran", presented by Yoram Nir-El, at the International conference: The Dead Sea Scrolls - Fifty Years After Their Discovery; Major Issues and New Approaches. Jerusalem, July 20-25,1997. Abstract: The Qumran scrolls were written with a black ink. Ancient black inks were of two types: carbon ink, based on lampblack or soot; and iron-gall ink, consisting of copperas (green vitriol, iron (II) sulfate hepta-hydrate), treated with a decoction of crushed oak-nut galls. A very rare application of red ink on the Qumran manuscripts was found on only four fragments. Red ink was used in antiquity to write rubrics, that is, words at the beginning of a chapter, words at paragraph divisions, titles, or instructions for liturgical readings. In the present study, energy-dispersive X-ray fluorescence (XRF) was employed for the specification of the chemical elements present in the Qumran black and red inks. This non-destructive analytical method does not require preliminary sample treatment and no residual effects are induced in the sample. The black ink analyses, of many parchment and papyrus fragments, provided evidence that it was not of the iron-gall type. Hence, it was based on a carbonaceous pigment. An iron-based black ink was invented, according to the Babylonian Talmud, by the Tanna Rabbi Meir (second century CE). This makes the introduction of the new ink to have occurred a short time after the disappearance of the Qumran community.

  2. הדיו שהשתמשו בה סופרי ישראל עד המאה השניה לספה"נ היתה פחמנית. גם מגילות ים המלח נכתבו בדיו פחמנית. דר. יורם ניר-אל, אנליזות להרכב הדיו והקלף ברסיסי מגילות ים המלח "The Black Ink of the Qumran Scrolls", Dead Sea Discoveries 3.2 [1996], pp. 157-167

  3. Ink corrosion websites
    ink-corrosion.org/ink-corrosion/ink-corrosion-intro-menue
    inkcorrosion.org/prognosis
    cool.conservation-us.org/byform/mailing-lists/cdl/1998/1537.html

  4. מאמר מורחב על ההבדלים ההלכתיים בין דיו עשן לדיו עפצים וקנקנתום    דיו סת"ם - היסטוריה והלכות

  5. שאלה 5743 באתר ישיבת כסא רחמים: "כל השרפים יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם" וכן: "כל השמנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר". א. באמירות כאלה, האם "יפה מכולם" פרושו שהוא בעל האיכות הטובה ביותר בגשמיות, או שהוא יפה מכולם ברוחניות? ב. אם הכוונה ליפה בגשמיות, מה הדין אם מוצאים שרף שהוא עוד יותר טוב משרף קטף? האם עדיין מעדיפים שרף קטף או שמעדיפים את התגלית החדשה? נראה לענ"ד שאותה שאלה שייכת גם בתרופות הנזכרות בגמרא ובתרופות חדשות שהתגלו מאוחר יותר. ג. בשמן זית לא כתוב "יפה מכולם" אלא "מן המובחר". מדוע שנוי הלשון? האם זה אומר ששמן זית הוא אחד מהטובים ביותר אך לאו דוקא הטוב ביותר?        תשובת הרב הגאון, רבי יהונתן מאזוז שליט"א, חבר בבית ההוראה שע"י בד"ץ משפט וצדק: א. בגשמיות. ב. מסתבר שמותר וראוי להשתמש ביותר טוב. וידועים דברי ר"א בן הרמב"ם בזה והו"ד במילואים למנוח"א ח"ב. בתרופות של הגמרא אסור להשתמש כידוע בשם מהרי"ל. ג. תוס' בכתובות (דף ב' ע"ב) ד"ה פריך כתבו כל אמורא תופס לשונו. ע"ש. וה"ה הכא שהמאמר הראשון אמר ריב"ל והמאמר השני חכם אחר. אם יש לך תירוץ אחר אדרבא!
    www.ykr.co.il/ask-the-rabbi.asp

  6. Manuscripts of the Greek Bible: An Introduction to Greek Palaeography, By Bruce Manning Metzger. Ch. IV.

  7. Ancient Egyptian Materials and Technology, edited by Paul T. Nicholson & Ian Shaw. Ch. Papyrus-Media used on papyrus.