דיו לנצחTM הוא דיו עשן מהודר למצוה מן המובחר לדעת כל הפוסקים. שחור מאד, מבריק, אינו דוהה, ואינו מאדים. סת"ם כתובים בדיו לנצח נכתבים כדי להשאר כשרים לנצח. דיו לנצח עמיד במים ובזיעה, גמיש כמו גומי, אינו נסדק ואינו מתקלף. סת"ם כתובים בדיו לנצח כל כך עמידים, שאפילו אם מקמטים אותם בכוח הם נשארים כשרים.
רק בדיו לנצח אפשר לכתוב סת"ם מהודרים כשרים לכתחילה לכולי עלמא, שנשארים כשרים בלי פגם לאורך ימים.
לקוחות מאד מתלהבים מהיתרונות של דיו לנצח.
לכל סופר שכותב בדיו לנצח מותר ומומלץ להדפיס
את דף הפרסומת הבא, להוסיף את שמו ומס. טלפון
בחלון הלבן בתחתית הדף, ולחלק ללקוחות.
פתח את התמונה בחלון חדש לקבלת התמונה בגודל מלא
שווק דיו לנצח
ישראל: טל. 052-760-3646
israel
אירופה: טל. Tel. Europe - UK +44(0)161-264-2484
uk
שאר העולם USA and rest of the world
ארה"ב: Tel. USA 570-906-8486
usa
שליחים העוסקים בהפצת מעיינות התורה בארצות שאין בהן קהילות דתיות מבוססות,
יקבלו דיו לנצח לשמושם העצמי ולתלמידיהם, בחנם.
ישראל: טל. 052-760-3646
israel
אירופה: טל. Tel. Europe - UK +44(0)161-264-2484
uk
שאר העולם USA and rest of the world
ארה"ב: Tel. USA 570-906-8486
usa
שליחים העוסקים בהפצת מעיינות התורה בארצות שאין בהן קהילות דתיות מבוססות,
יקבלו דיו לנצח לשמושם העצמי ולתלמידיהם, בחנם.
לחץ כאן להרצאה על דיו לנצח עם הדגמות
דיו לנצח הוא דיו עשן מהודר למצוה מן המובחר לדעת כל הפוסקים. שחור מאד, מבריק, אינו דוהה, ואינו מאדים. סת"ם כתובים בדיו לנצח נכתבים כדי להשאר כשרים לנצח. סת"ם כתובים בדיו לנצח כל כך עמידים, שאפילו אם מקמטים אותם בכוח הם נשארים כשרים. קמטים וקפולים בקלף, והרטבת הקלף במים, לא פגמו בדיו. קלפים כתובים בדיו לנצח קומטו וקופלו קדימה ואחורה, 200 פעמים, והדיו לא נפגם.
מעולם לא היה דיו סת"ם באיכות כל כך טובה.
דיו לנצח כשר למהדרין וקבל אישור של "ועד משמרת סת"ם" ש"הדיו כשר לכתוב בו סת"ם מבלי שום פקפוק".
ר' יעקב מאיר שטרן שליט"א בעל "משנת הסופר", כתב על דיו לנצח: "הנני בזה לאשר את הדיו הקרוי 'דיו לנצח' ... אפשר לכתוב עם דיו זה לכתחילה." ר' שמואל דוד גרוס שליט"א כתב על דיו לנצח: "הדיו מהודר מאד - ובודאי הידור גדול יש בו לכתוב בו סת"ם." ר' שמאי קהת גראס שליט"א, ר' חיים דוד שובקס שליט"א, ור' מאיר זילברשטין שליט"א כתבו על דיו לנצח: "...דיו זה הידור גדול ביותר וכבר אמרו חז"ל זה קלי ואנווהו - התנאה לפניו בדיו נאה. ועל כן באנו בקריאה של חיבה לאחב"י להדר ולקנות סת"ם הכתובים בדיו לנצח וכן לסופרים שיהדרו ויכתבו בדיו הנ"ל."
הרה"ג ר' אברהם הערש וואזנער שליט"א רב ד"ועד משמרת סת"ם" בניו יורק דיבר עם זקינו רשכבה"ג עמוד ההוראה בעל "שבט הלוי" שליט"א, על דיו לנצח. מרן התפעל מאד ואמר: "זה דבר חשוב מאד".
הרה"ג ר' שמאי קהת הכהן גראס שליט"א, רב דחסידי בעלז, מגדולי מומחי הסת"ם בדורנו , אמר בראיון מצולם על דיו לנצח: "יהודים משלמים הרבה כסף, מחפשים כל כך הרבה הידורים ... אבל זה היסוד. אם יש את הדיו הזה (אוחז בידו בקבוק של דיו לנצח) צריך לכתוב בדיו הזה כדי שיחזיק מעמד."
הרה"ג ר' שמואל דוד הכהן גרוס שליט"א, רב חסידי גור אשדוד, אמר בראיון מצולם על דיו לנצח: "אני ממליץ לילדים שלי ולחתנים ולנכדים, אלו שיצטרכו תפילין, אני אמליץ להם שזה דיו מהודר שיקחו מהדיו הזה."
היתרונות של דיו לנצח הוצגו בפני הרה"ג חיים קנייבסקי שליט"א והוא נתן לדיו ולכל המשתמשים בו ברכת ברכה והצלחה. הרב קנייבסקי שליט"א נשאל מה קודם - יופי או בטיחות, כתב יפה בדיו שקורים בו פסולים או כתב פחות יפה בדיו שאין בו פסולים? תשובת הרב: "האחרון". בתשובה זו אישר הרב קנייבסקי שליט"א את העדיפות של דיו לנצח שאין בו פסולים על כל סוגי הדיו האחרים, אפילו על חשבון ירידה ביופי הכתב.
לחץ כאן כדי לראות את ההכשרים ההסכמות וההמלצות
כסופר סת"ם אתה עובד קשה וראוי לך להתגאות בסת"ם שאתה כותב.
כשהקונים ירצו רק סת"ם כתובים בדיו לנצח
באיזה דיו יהיו הסת"ם שלך כתובים?
דיו סת"ם - היסטוריה
לפני חורבן בית שני כתבו חכמי ישראל רק בדיו עשן מעורב בדבק. העשן שימש להשחרת הדיו ושרף עצים שימש כדבק. אחרי חורבן הבית השני באה לארץ הקדש המצאה חדשה מיוון - דיו עפצים וקנקנתום. רבי מאיר היה הראשון שהוסיף קנקנתום לדיו סת"ם ועורר בכך מחלוקת בין רבותיו - רבי עקיבא ורבי ישמעאל (עירובין, יג, ע'א). מי עפצים מכילים דבק וחומצה. הדבק מדביק את הדיו לקלף, והחומצה מתחברת עם הקנקנתום ויוצרת חומר סינטטי שחור שנותן לדיו את צבעו. קנקנתום הוא שם החומר ביוונית. אין לחומר זה שם בלשון הקודש. במשנה הוא נזכר בשם קלקנתוס שהוא שמו המקורי ביוונית. המקום הקרוב ביותר לארץ הקודש בו אפשר למצוא קנקנתום הוא מכרה "לבריון" על יד אתונה ביוון, שהיה פעיל מאד בתקופת בית שני.
דיו עשן - חכמת ישראל דיו קנקנתום - חכמה יוונית
דיו
עם עפצים מכיל ליחת שרצים [1][2]. דיו לנצח כשר למהדרין
לכתחילה, אין בו חומרים מן החי, ואין בו שאלות או ספקות בכשרות.
בימינו בטל השמוש בקנקנתום טבעי. במקומו משתמשים בימינו בפסולת תעשיתית סינטטית הנקראת "גפרת-ברזל". (בקנקנתום טבעי יש תערובת של גפרת ברזל, גפרת נחושת, וחומרים נוספים.) דיו עפצים וגפרת-ברזל מאבד את צבעו השחור עם הזמן ונעשה אדום. הסיבה היא שגפרת הברזל עשויה מברזל וגופרית. הברזל מתחבר עם החומצה במי העפצים ונותן סוג של חלודה בצבע שחור. זה מקור הצבע השחור בדיו הזה. עם הזמן החלודה השחורה בולעת חמצן מהאויר והופכת לחלודה בצבע אדום/חום. אם כל החלודה השחורה תהפוך לחלודה רגילה, יאבד הדיו את צבעו השחור ויהיה כולו אדום/חום. לעומת זאת, בסת"ם כתובים בדיו עשן הדיו נשאר שחור לנצח. בלי גפרת-ברזל אין ברזל, אין חלודה, ואין צבע אדום.
המגילות הגנוזות מתקופת הבית השני, שנמצאו במדבר יהודה, נכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום [3][4]. הדיו נשאר שחור על הקלף במשך 2,000 שנה.
בתקופה מאוחרת יותר הוסיפו לדיו היווני גם גומא שמשמש כדבק נוסף. כשהגומא מתייבש, הדיו נעשה שביר ונסדק. רוב הפגמים והפסולים שנמצאים כיום בסת"ם, נגרמים ע"י סדקים ושברים בדיו היווני עם גומא.
בדיו עפצים וגפרת-ברזל יש חומצה לכן הוא מריח כמו חומץ. החומצה שורפת את הקלף וגורמת לדיו להתקלף עם הזמן [5]. בספרי תורה ישנים, הרבה מהאותיות נפרדות מהקלף ונופלות מפני שהחומצה שורפת את הקלף. אי אפשר לעשות דיו מעפצים וגפרת-ברזל בלי חומצה, מכיוון שהחומצה היא זאת שמשחירה את הברזל. בלי חומצה לא יהפך הברזל לחלודה שחורה.
החומצה מהעפצים מזיקה לקלף ופוסלת את הכתב עם הזמן.
הדיו היווני מקורו בחכמה היוונית - חכמת היופי החיצוני
בחכמה היוונית אין חשיבות למניעת נזק נסתר
ואין חשיבות לקדושה ולכשרות
הדיו שבא מיוון עורר הרבה מחלוקות. יש פוסקים שפסלו את השמוש בדיו עפצים וקנקנתום:
עם דיו לנצח - דיו עשן - בלי עפצים ובלי קנקנתום
נחזיר עטרה ליושנה ונתרחק מכל המחלוקות
מאד קשה לייצר דיו טוב עם עשן. דיו יווני אינו מכיל עשן, או מכיל כמות זעירה בלבד. דיו לנצח, לעומת זאת, מכיל רק עשן (כולל גם עשן שמן זית) עם חומרים מחזקים וחומרים שמדביקים את העשן לקלף [7]. כל המרכיבים מקורם באדמה, בצומח, ובחומרים מלאכותיים שנעשים ממרכיבים מן האדמה מן הצומח ומן האויר. אין בדיו לנצח חומרים מן החי. רוב העשן מקורו בבעירה מיוחדת של גז או שמן אדמה - העשן השחור ביותר שיש. בזכות החומרים המחזקים והמדביקים, הדיו נשאר דבוק לקלף, אינו נסדק ואינו מתקלף גם אחרי קפולים וקמטים רבים. רבנים וסופרים ניסו לסדוק דיו לנצח יבש ולהפיל אותו מהקלף והדיו לא ניזוק.
רק בדיו לנצח אפשר לכתוב סת"ם כשרים לנצח
נחזיר עטרה ליושנה - נתרחק מכל המחלוקות
נכתוב רק בדיו עשן - חכמת ישראל ולא חכמה יוונית
בלי עפצים ובלי קנקנתום - כמנהגנו מימי קדם
רוב הסופרים בימינו שעדיין כותבים בדיו עפצים, רוב משגיחי הכשרות, ורוב הקונים, אינם יודעים שדיו עפצים מכיל ליחת שרצים. רובם גם אינם יודעים שדיו עפצים נקרא בספר הזהר "מסטרא אחרא" ואינם יודעים שיש פוסקים שאוסרים לכתוב בדיו עפצים וקנקנתום. אם אין דיו טוב יותר, אז אין ברירה ויש על מי לסמוך. אך, כשאפשר לקנות סת"ם כתובים בדיו טהור וכשר למהדרין, מי ירצה לקנות סת"ם כתובים בדיו יווני עם ליחת שרצים שנקרא בספר הזהר "מסטרא אחרא"?
ש. איזה סוג עשן יש בדיו לנצח?
ש. האם משגיח הכשרות יודע בדיוק מה יש בדיו לנצח?
ש. יש מוצרים שיש עליהם שלש או ארבע השגחות. מדוע אין לדיו לנצח כמה השגחות?
ש. איך אפשר לאמר על דיו העפצים הנפוץ בימינו שהוא "דיו יווני עם ליחת שרצים שנקרא בספר הזהר מסטרא אחרא"?
ש. האם יש בדיו לנצח שלאק?
ש. אם שלאק אינו כשר, איך זה שיש רבנים שמתירים אותו?
ש. מדוע אין מייצרים את דיו לנצח בארץ?
ש. מדוע אין לדיו לנצח השגחה של בד"צ בארץ?
ש. יש אומרים שהחתם סופר פסק שדיו חייב להיות כזה שנעשה אדום כשהוא ישן. אם דיו לנצח נשאר שחור לנצח, אולי הוא אסור לפי החתם סופר?
ש. יש אומרים שמשה רבנו כתב בדיו עם קנקנתום ואסור לנו לשנות. מי התיר לבטל את הקנקנתום?.
ש. האם מותר לעשות דיו עם חומרים סינטטיים?
ש. יש אומרים שאסור לעשות דיו אלא רק מחומרים הבאים מן העץ כי כך פסק הרמ"א.
ש. יש אומרים "חדש אסור מן התורה". מי התיר לחדש מה שלא היה מקובל מדורי דורות? אסור לנו לשנות ממנהג אבותינו, על כן חייבים להמשיך ולכתוב בדיו עם קנקנתום.
-----------------------------------------------------------------------
אחריות מוגבלת: אם הדיו פגום, הבקבוק יוחלף ללא תשלום.
אין לפרש תיאור זה כאחריות על הסת"ם. אין לנו שליטה על הקלף או על מה שנעשה בדיו אחרי שנמכר.
אזהרה:
מי שכותב או סוחר בחיקוי בלתי חוקי, תוך עברה על חוקי פטנטים או סימני מסחר,
צפוי להחרמת הסת"ם הכתובים ולקנסות כבדים. חיקוי ללא רשות הוא גזל ממון.
לנצחTM, דיו לנצחTM, סת"ם לנצחTM, כשר לנצחTM, שחור לנצחTM, קלף לנצחTM, קולמוס לנצחTM,
תורה לנצחTM, תפילין לנצחTM, מזוזה לנצחTM, מגילה לנצחTM, דיו סת"ם גמישTM ,
כולם סימני מסחר למוצרי דיו, צבע, עור, וקלף בבעלות צבי שקדי ובניו.
Trademarks are owned by Zvi Shkedi and his sons
Copyright 2009, Zvi Shkedi
כל הזכויות שמורות All Rights Reserved
הוגשו בקשות פטנט Patents Pending
מקורות
בימינו בטל השמוש בקנקנתום טבעי. במקומו משתמשים בימינו בפסולת תעשיתית סינטטית הנקראת "גפרת-ברזל". (בקנקנתום טבעי יש תערובת של גפרת ברזל, גפרת נחושת, וחומרים נוספים.) דיו עפצים וגפרת-ברזל מאבד את צבעו השחור עם הזמן ונעשה אדום. הסיבה היא שגפרת הברזל עשויה מברזל וגופרית. הברזל מתחבר עם החומצה במי העפצים ונותן סוג של חלודה בצבע שחור. זה מקור הצבע השחור בדיו הזה. עם הזמן החלודה השחורה בולעת חמצן מהאויר והופכת לחלודה בצבע אדום/חום. אם כל החלודה השחורה תהפוך לחלודה רגילה, יאבד הדיו את צבעו השחור ויהיה כולו אדום/חום. לעומת זאת, בסת"ם כתובים בדיו עשן הדיו נשאר שחור לנצח. בלי גפרת-ברזל אין ברזל, אין חלודה, ואין צבע אדום.
המגילות הגנוזות מתקופת הבית השני, שנמצאו במדבר יהודה, נכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום [3][4]. הדיו נשאר שחור על הקלף במשך 2,000 שנה.
בתקופה מאוחרת יותר הוסיפו לדיו היווני גם גומא שמשמש כדבק נוסף. כשהגומא מתייבש, הדיו נעשה שביר ונסדק. רוב הפגמים והפסולים שנמצאים כיום בסת"ם, נגרמים ע"י סדקים ושברים בדיו היווני עם גומא.
בדיו עפצים וגפרת-ברזל יש חומצה לכן הוא מריח כמו חומץ. החומצה שורפת את הקלף וגורמת לדיו להתקלף עם הזמן [5]. בספרי תורה ישנים, הרבה מהאותיות נפרדות מהקלף ונופלות מפני שהחומצה שורפת את הקלף. אי אפשר לעשות דיו מעפצים וגפרת-ברזל בלי חומצה, מכיוון שהחומצה היא זאת שמשחירה את הברזל. בלי חומצה לא יהפך הברזל לחלודה שחורה.
החומצה מהעפצים מזיקה לקלף ופוסלת את הכתב עם הזמן.
החורים (השטחים הלבנים) בקלף ישן זה נשרפו ע”י החומצה בדיו היווני. חלק מהקלף נשרף ונפל לגמרי.
עפצים אינם פירות עצים כמו שרבים סוברים בטעות. במציאות הטבע ידוע שעפצים הם נגע בעצים והם גדלים ע"י ליחת שרצים [1][2]. בתמונה הבאה רואים את השרץ במרכז העפץ. השרצים מפרישים ליחה (דבר המעמיד שאפילו באלף אינו בטל) שגורמת לעפצים לגדול סביבם. בלי ליחת שרצים אין עפצים. כשמבשלים עפצים לעשיית דיו, ליחת השרצים נכנסת לדיו.
עפצי עץ אלון. גודל העפצים האלה כגודל זיתים גדולים
משמאל: השרץ במרכז מפריש חומרים שגורמים לעפץ לגדול סביב השרץ
מימין: גם אם השרץ יוצא מהעפץ, הוא משאיר מאחוריו קליפת ביצה טמאה
משמאל: השרץ במרכז מפריש חומרים שגורמים לעפץ לגדול סביב השרץ
מימין: גם אם השרץ יוצא מהעפץ, הוא משאיר מאחוריו קליפת ביצה טמאה
הדיו היווני מקורו בחכמה היוונית - חכמת היופי החיצוני
בחכמה היוונית אין חשיבות למניעת נזק נסתר
ואין חשיבות לקדושה ולכשרות
הדיו שבא מיוון עורר הרבה מחלוקות. יש פוסקים שפסלו את השמוש בדיו עפצים וקנקנתום:
- דיו עפצים וקנקנתום, פסול למגילת סוטה. (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד. רמב"ם, הלכות סוטה, פרק ד)
- "דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה – דהא אינו קרוי דיו" (ספר התרומה, הלכות ספר תורה, קצ"ה)
- "אומר היה ר"ת ז"ל שדיו של עפצים פסול לכתוב בו ס"ת" (חדושי הרמב"ן, גיטין, דף יט, ע'א) .
- "ועל כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין בדיו שלנו [בלי עפצים]" (תוספות, שבת, כג ע'א).
- "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע." (מרדכי, גיטין, יט, ע'א).
- "מותר לתת אדרמינט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום" (תוספות, עירובין, יג, ע'א). מכאן אנו למדים שקנקנתום אסור.
- הרמ"א כותב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ" (שו"ע, יו"ד, רעא, ו). מכאן אנו למדים שלפי הרמ"א אין להוסיף קנקנתום לדיו. (קנקנתום לא בא מן העץ. בימינו אין משתמשים יותר בקנקנתום טבעי מן האדמה אלא בגפרת-ברזל שהיא חומר כימי סינטטי FeSO4·7H2O שנוצר כפסולת תעשייתית.)
- "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי" (שו"ע הרב, או"ח, לב, ד).
- "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום" (משנה ברורה, לב, ג).
- בספר הזהר, פרשת תרומה, אומר רעיא מהימנא: "ומסטרא אחרא אפילו בהאי עלמא אחזי דכלא חד, דיו ועץ, דדיו מתפוחים [עפצים] דאתעבידו בעץ אינון."
מאז ימי קדם היה צורך בדיו עשן באיכות טובה שאינו מתקלקל ואפשר למחקו מחיקה נקיה. בשו"ע הרב (הלכות תפילין, לב, ד) כתוב: "לכתחילה לעשות הדיו מעשן עצים או שמנים שרוים במי עפצים וכיוצא בהם שאם תמחקנה יהא נמחק". החיד"א (ברכי יוסף, יו"ד, רעא (ו) אות ז) מסביר מדוע אין נוהגים לכתוב בדיו עשן: "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל". וכן בערוך השלחן (יורה דעה, רעא, לד): "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים". בלית ברירה, מחוסר דיו טוב יותר, כתבו רוב הסופרים בדיו עפצים וקנקנתום למרות ש"רישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי" (שו"ע הרב, לב, ד) מפני "דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו" (משנה ברורה, או"ח הלכות תפילין, לב, ג). הרמב"ם כותב: "ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים" (הלכות תפילין, פ"א, ד). בשולחן ערוך (יורה דעה, רעא, ו) כתוב: "ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר". בתוספות (שבת, כג, ע'א) מבואר ש"כשר משמע דיעבד". מכאן אנו למדים שרק דיו עשן שאינו מתקלקל ואין בו עפצים או קנקנתום כשר לכתחילה לכולי עלמא. דיו עפצים וקנקנתום - יש אומרים פסול ויש אומרים כשר בדיעבד, ומשתמשים בו גם לכתחילה בלית ברירה מחוסר דיו טוב יותר.
על פי הטבע, דיו מעפצים (הדיו היווני) מכיל ליחת שרצים. לפי רעיא מהימנא, דיו מעפצים הוא מסטרא אחרא. לפי התוספות, רבנו תם, הרמב"ן, ספר התרומה, ומרדכי, דיו עפצים וקנקנתום פסול אפילו בדיעבד. הפוסקים שהתירו את הדיו היווני התירו אותו רק בדיעבד - בלית ברירה, מחוסר דיו טוב יותר, וגם הם פסקו שדיו עשן עדיף [6].
עם דיו לנצח - דיו עשן - בלי עפצים ובלי קנקנתום
נחזיר עטרה ליושנה ונתרחק מכל המחלוקות
דיו לנצח - דיו שווה זהב
עשן שמן זית נאסף מלהבות של נרות שמן זית
דיו לנצח עמיד במים ובזיעה. גשם שנכנס למזוזה אינו פוגם בדיו. קלפים שהיו בהם קמטים וקפלים הורטבו במים ויובשו ישרים וחלקים. הקמטים והקפלים נעלמו והדיו לא ניזוק. שכבות של דיו לנצח יבש (בלי קלף) הושרו במים ימים רבים. שום נזק לא נגרם לדיו. מעולם לא היה דיו סת"ם כל כך עמיד שאינו ניזוק במים.
מים זורמים על פני קלף כתוב בדיו לנצח והדיו אינו ניזוק.
הקפל בפינה הימנית התחתונה שעובר דרך המלה "איש" הוחלק ונעלם אחרי שהקלף התיבש.
הקפל בתמונה למטה שעובר דרך המלה "למלך" הוא קפל חדש.
קלף כתוב בדיו לנצח.
קלף זה הורטב במים כמו שנראה בתמונה הקודמת, ויובש, שלש פעמים.
הדיו לא נמרח. הפינה השמאלית העליונה והפינה הימנית התחתונה
קופלו קדימה ואחורה 200 פעמים, והדיו לא נסדק.
קלף זה הורטב במים כמו שנראה בתמונה הקודמת, ויובש, שלש פעמים.
הדיו לא נמרח. הפינה השמאלית העליונה והפינה הימנית התחתונה
קופלו קדימה ואחורה 200 פעמים, והדיו לא נסדק.
יש טעות נפוצה לפיה סוברים שדיו סת"ם צריך שימחה במים. במגילת סוטה כתוב: "ומחה אל מי המרים" - לא מחה במים אלא מחה אל המים. קודם מחה את הדיו ואחר כך נפלו פירורי הדיו המחוי אל המים. הרמב"ם כותב: "אינו כותבה לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרישומו ניכר ועומד אלא בדיו שאין בו קנקנתום ... נשאר במגילה רושם כתב ניכר, פסולה עד שימחוק יפה יפה... כתב אות אחת ומחקה וחזר וכתב אות שנייה ומחקה עד שהשלים, פסולה עד שתהיה כולה כתובה." (הלכות סוטה, פרק ד). מכיוון שאי אפשר לחזור ולכתוב על מגילה רטובה אחרי מחיקה במים, אנו למדים שהמחיקה היתה ע"י גרוד יבש ולא ע"י שטיפה במים. רק דיו שאפשר למחוק יפה יפה בגרוד יבש בלי רושם כתב, כשר למגילת סוטה. דיו עפצים וקנקנתום פסול למגילת סוטה. (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד) כי "רישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי" (שו"ע הרב, לב, ד). גם אם יש מי שאומר שמחיקת מגילת סוטה היתה דוקא ע"י מים - עדיין דיו עפצים וקנקנקנתום פסול, כי במים הוא לא נמחק אלא נמרח ויוצר כתם שחור גדול.
דיו סת"ם חייב להיות כזה שגם "יתקיים אלפי שנים" (שו"ת הרמב"ם, קלו) וגם אפשר למחקו מחיקה נקיה "שאם תמחקנו יהיה נמחק" (רמב"ם, הלכות תפילין, א, ד), לא מחיקה במים אלא ע"י גירוד יבש בסכין.
הדבקים הגמישים והחומרים המחזקים מסייעים לדיו להשאר דבוק לקלף, לא להסדק, לא להתפורר, ולא להתקלף. דיו לנצח נדבק אל פני הקלף כל כך חזק שרק ע"י גרוד בסכין אפשר להסירו, אם צריך לתקן טעות. הדיו מתגרד בקלות ופני הקלף נשארים נקיים וחלקים כמעט בלי נזק. השמוש בדיו לנצח חוסך זמן רב שמתבזבז על תקונים.
העשן מבטיח שהדיו ישאר שחור לנצח. דיו לנצח אינו יכול לדהות או להאדים כמו הדיו היווני. בדיו לנצח אין קנקנתום. בלי קנקנתום, אין הדיו יכול לקבל צבע אדום. בדיו לנצח אין חומצה. בלי חומצה, אין הדיו יכול לשרוף את הקלף. בדיו לנצח אין חומרים מן החי. בלי חומרים מן החי אין ספקות בכשרות.
דיו לנצח עמיד בכלור. תפילין כתובים בדיו היווני שנשכחים במקוה יכולים להינזק מהכלור. קלף כתוב בדיו לנצח הושרה במי כלור (אקונומיקה) והדיו לא ניזוק.
למי שנוהג להשתמש ברפידוגרף לתיוג ולתקונים - דיו
לנצח מס. 114 מתאים במיוחד לרפידוגרף. הדיו זורם היטב; שחור מאד מאד;
ומעולם לא שמענו על רפידוגרף שנסתם (אם משתמשים בו לפי ההוראות).
כתיבה בשכבה עבה של דיו נראית יפה יותר. עם דיו עפצים וקנקנתום נמנעים משכבה עבה של דיו כיון שאז הדיו נשבר ונסדק בקלות. עם דיו לנצח אין חשש כזה. דיו לנצח גמיש מאד ואינו יכול להשבר גם בשכבה עבה של דיו.
השוואת חוזק הדיו היבש.
משמאל: דיו יווני עם גומא - שביר מאד ומתפורר לרסיסים.
מימין: דיו לנצח - גמיש כמו גומי, אינו נשבר, ואינו נקרע.
משמאל: דיו יווני עם גומא - שביר מאד ומתפורר לרסיסים.
מימין: דיו לנצח - גמיש כמו גומי, אינו נשבר, ואינו נקרע.
ר' ד"ר צבי שקדי, פיסיקאי ומהנדס עם 30 שנות נסיון, ערך ניסויים מקיפים בדיו לנצח.
הניסויים הראו שהנקיון מחומצות, העמידות במים, הגמישות, וההדבקה המעולה לקלף מאפשרים לסת"ם להשאר כשרים בלי פגם תקופה ארוכה יותר מכל סת"ם אחרים שנכתבו אי פעם.
רק בדיו לנצח אפשר לכתוב סת"ם כשרים לנצח
נחזיר עטרה ליושנה - נתרחק מכל המחלוקות
נכתוב רק בדיו עשן - חכמת ישראל ולא חכמה יוונית
בלי עפצים ובלי קנקנתום - כמנהגנו מימי קדם
רוב הסופרים בימינו שעדיין כותבים בדיו עפצים, רוב משגיחי הכשרות, ורוב הקונים, אינם יודעים שדיו עפצים מכיל ליחת שרצים. רובם גם אינם יודעים שדיו עפצים נקרא בספר הזהר "מסטרא אחרא" ואינם יודעים שיש פוסקים שאוסרים לכתוב בדיו עפצים וקנקנתום. אם אין דיו טוב יותר, אז אין ברירה ויש על מי לסמוך. אך, כשאפשר לקנות סת"ם כתובים בדיו טהור וכשר למהדרין, מי ירצה לקנות סת"ם כתובים בדיו יווני עם ליחת שרצים שנקרא בספר הזהר "מסטרא אחרא"?
הערה בנושא כתיבה חדה
יש סגנון כתיבה שנחשב מהודר ויקר יותר בעיני הצבור למרות שהוא נגד דעת הפוסקים. ב"ברוך שאמר" וב"אור זרוע" (חלק א' תקנ"ה), נאמר בשם רבי יהודה החסיד: "יותר טוב שימעט כבודו וירבה כבוד שמים לכתוב קצת כתיבה עבה". הרמ"א כותב (או"ח, ל"ב, ד'): "ולכתחילה יכתוב כתיבה גסה קצת שלא יהיו נמחקים מהרה." קסת הסופר (כ', ה') מוסיף ואומר: "לכתחילה יכתוב כתיבה גסה קצת. וגם הקוין הדקין שבאותיות אל יעשה אותן דק ביותר אלא יעבה אותן קצת שלא יהיו נמחקים מהרה". קסת הסופר מפריד שני נושאים שונים זה מזה: א. כתיבה גסה קצת, ב. המנעות מקוים דקים כדי שלא יהיו נמחקים מהרה.
מכאן אנו למדים שמאז ימי קדם היתה כנראה מחלוקת בין "כבוד הסופר" (כתיבה חדה/עדינה/דקה) ל"כבוד שמים" (כתיבה קצת עבה או גסה). סגנון כתיבה שמוסיף כבוד (ואולי גם כסף) לסופר, הוא הפך כבוד שמים. מכיון שכתיבה כזאת היא נגד דעת הפוסקים, היא לא יכולה להיות כשרה לכתחילה. כתיבה מהודרת וכשרה לכתחילה צריכה להיות קצת גסה.
בכל המגילות העתיקות שנמצאו מתקופת בית שני, אין קוים דקים ואין קוצים חדים. כל הקוים וכל החבורים בתוך האותיות כתובים בקוים גסים.
יש סופרים הנוהגים לכתוב כתיבה חדה עם קוים דקים ביותר, בניגוד לכתוב בשלחן ערוך וקסת הסופר. כתיבה חדה נראית יפה יותר כשהיא חדשה ומביאה כבוד וכסף לסופר. אך, היא גם גורמת לפסילה מהירה יותר של הסת"ם. הקונים רוצים שהסת"ם שלהם ישארו כשרים לכתחילה לאורך ימים ושלא יפסלו במהרה. כתיבה חדה כשרה בדיעבד. כתיבה מהודרת צריכה להיות קצת גסה.
בקוים דקים עם דיו יווני, הדיו מרחף על פני הסיבים העליונים של הקלף ואינו נדבק אליהם כראוי. זו הסיבה שכתב כזה נמחק ונפסל בקלות. דיו לנצח עוטף את הסיבים העליונים של הקלף ונצמד אליהם היטב, ועם זאת, נשאר על פני הקלף ואינו חודר לתוך עומק הקלף. ההדבקה המעולה של הדיו לקלף מועילה לכתיבה שתהיה קצת גסה, כמו שמחייבים הרמ"א וקסת הסופר.
שאלות ותשובות
ש.
סופר שאל את הרה"ג יעקב מאיר שטרן שליט"א: בדיו (של גויים) לרפידוגרף
יש בעיות בכשרות. אחד מלקוחותי דרש ממני לתייג לא ברפידוגרף אלא רק בעט
ציפורן, שטובלים אותה בקסת עם דיו כשר. היות ומביאים מחו"ל דיו לרפידוגרף
כשר, האם אני יכול לתייג לההוא עם עט רפידוגרף?
- תשובת כבוד הרב: אם זה "דיו לנצח" אתה יכול.
ש. מדוע "דיו לנצח" יקר יותר מדיו יווני?
- ההבדל בין דיו לנצח לדיו יווני הוא כמו ההבדל בין זהב לברזל. זהב נשאר יפה ונוצץ לעולמים. ברזל מחליד מתקלקל ונפסד עם הזמן. חתן שרוצה לתת לכלתו טבעת זהב, צריך לשלם עבור זהב. אי אפשר לקנות זהב במחיר של ברזל. גם אי אפשר לקנות יריעת קלף במחיר של יריעת ניר. וכן, יש תפילין שעולים 3000 דולר ויש תפילין שעולים 300 דולר. יש אתרוג שעולה 1000 שקל ויש אתרוג שעולה 100 שקל. וכו'. השאלה מדוע "דיו לנצח" יקר יותר מדיו יווני, כמוה כשאלה מדוע זהב יקר יותר מברזל, מדוע קלף יקר יותר מניר, ומדוע תפילין מהודרים יקרים יותר מתפילין פשוטים.
אכן מחיר הדיו יקר יותר, אך מחיר הדיו אפסי ביחס למחיר הסת"ם. דיו לנצח הוא הדיו היחיד שאינו נפסל במים/קיפולים/סדקים/דהיה/נשירת אותיות. מחיר הדיו הוא פחות מעשירית ממחיר הקלף. עבור מחיר הדיו שהסופר משקיע במזוזה גדולה, הוא צריך לשלם תוספת של פחות משקל אחד עבור דיו לנצח. זו תוספת אפסית ביחס למחיר הסת"ם.
השאלה איננה כמה עולה דיו לנצח, אלא, כמה הסופר מפסיד כשאינו משתמש בדיו לנצח. הסופרים שכותבים בדיו לנצח מרויחים גם מזה שהלקוח מוכן לשלם יותר עבור סת"ם שאינם נפסלים.
הלקוחות מאד שמחים לשלם תוספת של 5% כשהם יודעים שאינם צריכים לחשוש יותר מפסולים. הרבה לקוחות בחו"ל שמזמינים ספרי תורה שמחים לשלם עוד 10% - 5% עבור דיו לנצח. ללקוח זו תוספת קטנה לעומת התועלת, והסופר מרויח הרבה יותר ממה שהוא משלם עבור הדיו.
הנחה מיוחדת: מי שמוכר לכל קונה תפילין מהודרים וכשרים לכתחילה במחיר של תפילין פשוטים וכשרים בדיעבד, רשאי לקנות דיו לנצח במחיר של דיו יווני.
מחיר החומרים המשמשים ליצור דיו לנצח יקר לאין ערוך יותר ממחיר החומרים המשמשים ליצור דיו יווני. אחרי הוספת הוצאות ייצור, השגחה, דמי משלוח מחו"ל, ושווק, מחיר הדיו בקושי מכסה את ההוצאות.
גם אם הסופר מוכר את הסת"ם באותו מחיר, עדיין הסופר מרויח מהשמוש בדיו לנצח, יותר ממחיר הדיו, כי:
- דיו לנצח מוסיף לסופר מוניטין ויותר לקוחות ירצו לקנות ממנו.
- לסופר שכותב בדיו לנצח יש רשות למכור סת"ם כתובים בדיו לנצח תוך שימוש במוניטין ובסימנים המסחריים: תורה לנצח, מזוזה לנצח, תפילין לנצח, מגילה לנצח.
- אחרי שהסופר מתרגל לכתוב בו, הוא כותב יותר מהר.
- דיו לנצח חוסך הרבה זמן שמתבזבז על מחיקות ותיקונים, כי דיו לנצח נמחק יותר מהר בגרוד עם סכין ונמחק נקי לגמרי בלי כתמים ובלי נזק לקלף. זה גם מונע את ירידת המחיר של הסת"ם שנגרמת ע"י ירידה ביופי הסת"ם.
ש. הדיו זורם מהר מדי. מה עושים?
- חשוב מאד לחתוך את הקולמוס בצורה נכונה שתתאים לזרימת הדיו ולמהירות הכתיבה. לדיו לנצח סופרים חותכים את הקולמוס חד יותר, עם אף ארוך, ועם חריץ קטן ודק יותר.
ש. האם דיו לנצח נעשה ע"י בישול?
- הצורך בבישול הוא צורך טכני, לא צורך הלכתי. תפוח אדמה אפשר לאכול רק ע"י בישול. אך, אם מבשלים מלפפון המלפפון מתקלקל. וכן, כדי לקבל מיץ תפוזים סוחטים את התפוזים; אין מבשלים אותם. בימי קדם עשו דיו עם שרף עצים שיוצא מעצמו מן העץ בלי בישול. לדוגמא, כשעושים חתך בעץ אורן רואים את השרף יוצא מהעץ. בשרף כזה אין צורך בבישול כי הוא יוצא מעצמו. בגלל חשכת הגלות נשכחה הדרך לעשיית דיו סת"ם טוב עם שרף עצים. בלית ברירה, עושים בימינו דיו מעפצים אותם צריך לבשל כדי להוציא מהם חומר מועיל, חומר שאינו יוצא מעצמו. עם דיו לנצח מחזירים עטרה ליושנה ולא שייך בו בישול.
ש. האם יש בדיו לנצח פחם של עצמות שרופות?
- לא. פחם כזה אינו כשר.
ש. איזה סוג עשן יש בדיו לנצח?
- ההידור החשוב ביותר של העשן הוא חוזק הגוון השחור שהוא נותן לדיו. דיו לנצח מפורסם בשחרותו החזקה. העשן בדיו לנצח הוא העשן הנותן את השחרות החזקה ביותר שניתן להשיג. הידור זה דומה להידור בברית מילה: "ערשטער זאך דארף מען קענען גוט שניידן" - דבר ראשון צריך לדעת איך לחתוך היטב. ידיעת כוונות נסתרות אינה מועילה אם ידי המוהל רועדות. ברוב סוגי העשן, כולל עשן שמנים, יש בערך 60%-50% פחם שחור ו- 50%-40% חומרים אחרים. בעשן של דיו לנצח יש 97% פחם שחור ו- 3% חומרים אחרים. אין עשן יותר שחור ויותר מהודר מהעשן של דיו לנצח. לתוספת הידור, העשן כולל גם עשן שמן זית.
ש. האם משגיח הכשרות יודע בדיוק מה יש בדיו לנצח?
- כן. למשגיח יש נסיון של יותר מעשרים שנה בהשגחת כשרות למהדרין. המשגיח הוא גם סופר סת"ם ומגיה מוסמך והוא בקיא בהלכות סת"ם. נדיר מאד למצוא רב שהוא גם מנוסה בהשגחת כשרות למהדרין וגם בקיא בהלכות סת"ם. הוא גם חתם על התחייבות לשמירת סודיות. כל מי שמנסה לגלות ממנו מה יש או אין בדיו לנצח מקבל בכוונה תשובות מבלבלות.
ש. יש מוצרים שיש עליהם שלש או ארבע השגחות. מדוע אין לדיו לנצח כמה השגחות?
- אין לנו ענין בפוליטיקה. יש מוצרים שמסיבות פוליטיות יש עליהם גם חמש השגחות. מי שמשלם עבור ההשגחות הנוספות זה הצרכן.
ש. איך אפשר לאמר על דיו העפצים הנפוץ בימינו שהוא "דיו יווני עם ליחת שרצים שנקרא בספר הזהר מסטרא אחרא"?
- מה
אפשר לעשות, זו המציאות. אי אפשר לברוח מהמציאות, גם אם היא לא נעימה.
תלמיד חכם אמיתי יודע להודות על האמת. כאן אפשר ללמוד יותר על ליחת השרצים
בדיו עפצים
indiainks.blogspot.com/2012/05/afatzim.html
ש. האם יש בדיו לנצח שלאק?
- לא. שלאק אינו כשר. רוב סוגי הדיו של הגויים מכילים שלאק. לצערנו יש עדיין סופרים שמשתמשים בדיו של גויים ברפידוגף, בלי לדעת שהוא מכיל שלאק טמא או בלי לדעת ששלאק הוא חומר טמא. יש גם סוגי דיו של גויים המכילים פרוטאינים וגליצרין - רובם באים מן החי.
ש. אם שלאק אינו כשר, איך זה שיש רבנים שמתירים אותו?
- אילו
ידעו כל מה שצריך לדעת על שלאק, היו מבטלים את ההתרים. ההתרים שניתנו
לשלאק ניתנו בטעות, בלי לדעת שהוא מיוצר ע"י חרקים טמאים בתוך גופם. הסברה
כאילו שלאק דומה לדבש מקורה בטעות בידיעת המציאות. הפוסקים שהתירו את השלאק
הוטעו ע"י יועצים לא טובים. הם מעולם לא נסעו להוֹדוּ כדי לראות איך
החרקים שם מייצרים אותו או ללמוד מהמדענים שם כיצד השלאק מיוצר. גם טעות זו
נתגלתה ע"י מומחים באמריקה. כאן אפשר ללמוד יותר על מקור השלאק וטומאתו
indiainks.blogspot.com/2012/05/shellac.html
ש. מדוע אין מייצרים את דיו לנצח בארץ?
- דיו לנצח מיוצר ממספר רב של חומרים. את רוב החומרים אין להשיג בארץ. יש גם עצים שאינם גדלים בארץ.
ש. מדוע אין לדיו לנצח השגחה של בד"צ בארץ?
- א. יש לדיו לנצח אישור של ועד משמרת סת"ם והמלצות מגדולי הרבנים בארץ ישראל.
ב. דיו לנצח מיוצר באמריקה. ההשגחה הטובה ביותר יכולה להנתן רק ע"י משגיח נאמן שגר קרוב למקום הייצור. השגחה מרחוק היא חסרת ערך. כפי שראינו לעיל, שתי טעויות בהכשרים של דיו נעשו בארץ ישראל ונתגלו באמריקה. באמריקה יש הרבה יותר חרדים מאשר בארץ ישראל והם מקפידים על כשרות למהדרין לא פחות מהחרדים בישראל. כמו שדיו לנצח כשר עבור החרדים באמריקה, כך הוא גם כשר לחרדים בישראל. הרב שמשגיח על כשרות דיו לנצח נאמן גם על סוכנויות ההשגחה של חסידות סאטמאר ושל חסידות בעלז באמריקה. המשגיח נבחר גם בזכות היותו סופר סת"ם מוסמך ובקיא בהלכות סת"ם, בנוסף להלכות כשרות.
ג. מי שאינו מאמין להשגחה על דיו שאין בו שום מקום לספקות וחששות, כיצד הוא מצפה שיאמינו לכשרות הסת"ם שהוא כותב בלי שום השגחה?
- טענה זו היא טעות בהבנת דברי החתם-סופר. במשנה ברורה סימן לב, (קכח) כתוב: "אבל החתם סופר בחיו"ד בסי' רנ"ו פליג עליו וסובר דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן הרי הוא כשר שהרי הוא נכתב בדיו ולהכי נאמרה ההלכה לכתוב בדיו להורות דצריכה היא רק להכתב בדיו וכך דרכו של רוב דיו לכשיזקין יכהה מראיתו ויתהפך קצת לאדמדם ונעשית כעין מראה [שקורין בל"א ברא"ן]."
דברי החתם-סופר והמשנה-ברורה נועדו להכשיר דיו עפצים וקנקנתום למרות שהוא נעשה אדום. "דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן הרי הוא כשר". ("כשר משמע דיעבד" - תוספות, שבת כג ע' א). שנוי הדיו משחור לאדום הוא שנוי לגנאי, לא שנוי לשבח. על כן, היה צורך בהתר לדיו כזה בגלל השנוי. מי שחושב ששבח הוא לדיו שנעשה אדום לכשיזקין, פשוט לא הבין את דברי החתם-סופר והמשנה-ברורה. דיו שנשאר שחור לנצח עדיף לכולי עלמא.
ש. יש אומרים שמשה רבנו כתב בדיו עם קנקנתום ואסור לנו לשנות. מי התיר לבטל את הקנקנתום?.
- דיו עם קנקנתום לא היה קיים בימי משה רבנו. דיו קנקנתום הומצא ע"י היוונים כ-1400 שנה מאוחר יותר, בתקופת בית שני. משה רבנו לא כתב בדיו עם קנקנתום, אלא רק בדיו עשן בלי קנקנתום, ויש לכך הרבה ראיות:
א. רבי מאיר מתאר את החידוש שיש לו - הטלת קנקנתום לדיו. "דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו." (עירובין יג ע' א). רבי מאיר היה הראשון שכתב בדיו עם קנקנתום - 1400 שנה אחרי ימי משה רבנו. אילו היה משה רבנו כותב בדיו עם קנקנתום, לא היה כאן חידוש ורבי עקיבא ורבי ישמעאל היו יודעים מהקנקנתום עוד לפני רבי מאיר.
ב. אילו היה משה רבנו כותב בדיו עם קנקנתום, לא היתה בגמרא מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל האם מותר או אסור להוסיף קנקנתום לדיו. לא יתכן שתהיה מחלוקת על משה רבנו.
ג. חומר הקנקנתום נקרא במשנה "קלקנתוס" שהוא שמו המקורי ביוונית. אילו היה משה רבנו משתמש בקנקנתום, 1400 שנה לפני תקופת התנאים, היה לחומר זה שם בלשון הקודש. העובדה שיש לחומר זה שם רק ביוונית ולא בלשון הקודש מוכיחה שהוא הגיע לארץ הקודש מיוון בתקופה בה שלטו היוונים בארץ הקדש (לפני תקופת החשמונאים). ואעפ"כ לא הוסיפו אותו לדיו סת"ם, אלא רק כמאה שנה אחרי חורבן בית שני.
ד. הרמב"ם כותב (הלכות תפילין פ' א): "כיצד מעשה הדיו? מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן ... וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות, ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים." מכאן אנו למדים שדיו עשן הוא למצוה מן המובחר ואילו דיו עם קנקנתום כשר בדיעבד ("כשר משמע דיעבד" - תוספות, שבת כג ע' א). אילו היה משה רבנו כותב בדיו עם קנקנתום היה הרמב"ם פוסק להיפך.
ה. כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, מסכימים שדוקא דיו עשן הוא המהודר ביותר. רוב הפוסקים אוסרים לכתחילה להוסיף קנקנתום לדיו. אילו היה משה רבנו כותב בדיו עם קנקנתום, היו פוסקים להיפך.
ו. גם המציאות המדעית מאשרת את הכתוב בכתבי הקדש. המגילות העתיקות שנמצאו במדבר יהודה מתקופת בית שני נכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום. המגילות נבדקו במעבדה של הכור האטומי בנחל שורק ונמצא שאין בדיו קנקנתום. (קנקנתום עשוי מברזל וגפרית - חומרים שקל מאד לגלות אותם במעבדה, אם ישנם.) זה מוכיח שלפני תקופת התנאים כתבו בדיו בלי קנקנתום.
מכאן אנו למדים שמשה רבנו כתב בדיו עשן בלי קנקנתום. אין להחליף חכמת ישראל בחכמה יוונית, ואם בגלל סבל החורבן וקושי הגלות החלפנו - מצוה עלינו להחזיר עטרה ליושנה ולחזור ולהשתמש בדיו עשן בלי קנקנתום. הרמב"ם אומר: "כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." (הלכות קדוש החודש, יז, כד). הראיות שמשה רבנו לא כתב בדיו עם קנקנתום הן ראיות שאין בהן דופי. אם יש דיו עשן מהודר שאינו נסדק, אינו מתקלקל, ואינו נפסל, חובה להשתמש בו (לא רק רשות, אלא חובה) כדי להציל את עם ישראל מסת"ם פסולים כתובים בדיו עפצים וקנקנתום שנסדק ונפסל בקלות.
ש. האם מותר לעשות דיו עם חומרים סינטטיים?
- דיו "קנקנתום ועפצים" בימינו עשוי מחומר כימי סינטטי ששמו בעברית "גופרת ברזל" ונוסחתו הכימית היא FeSO4·7H2O (זהו החומר הסינטטי שמחליף בימינו את החומר הטבעי העתיק הקרוי ביוונית קנקנקתום). בימינו כל גופרת הברזל המצויה היא פסולת תעשייתית סינטטית שהיא תוצר לוואי של יצור חומרים אחרים בבית חרושת. בימינו אין להשיג קנקנתום טבעי כי הוא מאד מלוכלך כשחוצבים אותו מן האדמה, ולחצוב ולנקות אותו מאד קשה ויקר. בתמונה הבאה אפשר לראות ערימות גדולות של גופרת ברזל סינטטי ירוק שמושלך כפסולת בחצר בית חרושת במדינת פינלנד. זהו סוג גופרת הברזל הסינטטי ממנו עושים דיו "קנקנתום ועפצים" בימינו. מכאן אנו למדים שאין כל מניעה מלעשות את הדיו מחומרים סינטטיים ואפילו מפסולת תעשייתית סינטטית.
גם החומר השחור שנותן לדיו "קנקנתום ועפצים" את צבעו השחור הוא חומר סינטטי - עשוי בידי אדם - שאינו מצוי בטבע. גופרת הברזל מתחברת עם החומצה הטאנית והחומצה הגאלית שיש במי עפצים וכך נוצר קומפלקס אורגנו-מתכתי סינטטי של ברזל שנותן לדיו את צבעו השחור. הצבע השחור של הדיו בא רק מהחומר הסינטטי הזה, ואין מי שיעלה על דעתו לאסור אותו בגלל שהוא סינטטי בן סינטטי. אילו היה אסור לעשות דיו מחומרים סינטטיים, לא היו הפוסקים מתירים להשתמש בדיו כזה. גם מכאן אנו למדים שאין כל מניעה מלעשות את הדיו מחומרים סינטטיים.
כל העשן בדיו לנצח הוא טבעי, לא סינטטי. לעומת זאת, כל החומר השחור בדיו יווני הוא סינטטי בן סינטטי. אם סינטטי זה חסרון, אז דיו לנצח ודאי עדיף על דיו יווני כי הוא פחות סינטטי מדיו יווני.
ש. יש אומרים שאסור לעשות דיו אלא רק מחומרים הבאים מן העץ כי כך פסק הרמ"א.
- הרמ"א לא פסק לאיסור. הרמ"א כותב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ" (יורה דעה, רעא (ו)). "ולכתחלה טוב ליזהר" איננו פסק לאיסור. למעשה אין שום דיו בימינו שעשוי רק מדברים הבאים מן העץ. לדוגמא, הדיו היווני הנפוץ עשוי עם קנקנתום. קנקנתום לא בא מן העץ. קנקנתום הוא חומר כימי הבא מן האדמה. (בימינו אין משתמשים יותר בקנקנתום טבעי אלא בגופרת ברזל סינטטי שנוצר כפסולת תעשייתית.) ערוך השלחן מפרש את דברי השלחן ערוך "בין שלא במי עפצים": "וזה שכתב 'בין שיש בו מי עפצים [בין שלא במי עפצים]' - זהו להוציא מהסוברים דבעינן דווקא מדברים הבאים מן העץ." (ערוך השלחן, רעא, לא)
ש. יש אומרים "חדש אסור מן התורה". מי התיר לחדש מה שלא היה מקובל מדורי דורות? אסור לנו לשנות ממנהג אבותינו, על כן חייבים להמשיך ולכתוב בדיו עם קנקנתום.
- "חדש אסור מן התורה" הוא מליצת החת"ם סופר נגד תנועת ההשכלה והרפורמים. כפי שראינו לעיל, מנהג אבותינו מאז ומעולם היה לכתוב בדיו עשן בלי קנקנתום. ליוצאי תימן יש עד ימינו אלה מסורת של כתיבה בדיו הרמב"ם - דיו עשן בלי קנקנתום. ברוסיה, עד לפני מלחמת העולם הראשונה, גם כן היו סופרים גדולים שכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום. רבי ראובן הסופר שכתב עבור אדמו"ר הזקן ורבי נתנאל הסופר בירושלים כתבו בדיו עשן בלי קנקנתום.
כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, מסכימים שדוקא דיו עשן הוא המהודר ביותר. רוב הפוסקים אוסרים לכתחילה להוסיף קנקנתום לדיו. ההתר החדש להוסיף קנקנתום לדיו הוא הוא השינוי ממנהג אבותינו - התר שנתן בלית ברירה, בשעת הדחק, כיון שדיו עשן בימיהם היה מתקלקל ונמחק בנקל. כמו שאמרו החיד"א וערוך השלחן: "עתה הסופרים אין כותבים בזה הדיו מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל" (ברכי יוסף, יו"ד, רעא (ו) אות ז); "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן" (ערוך השלחן, רעא, לד). גם בימי המג"א עשו שינויים בהרכב הדיו כדי למנוע את הפגמים המצויים לרוב.
המציאות בימינו היא שדיו עם קנקנתום (גופרת ברזל) נסדק בקלות וגורם לפסולים אפילו בסת"ם מהודרים ביותר. אם יש דיו עשן מהודר לכתחילה שאינו נסדק, אינו מתקלקל, ואינו נפסל, חובה להשתמש בו (לא רק רשות, אלא חובה) ולהחזיר עטרה ליושנה, כדי להציל את עם ישראל מסת"ם פסולים כתובים בדיו שנסדק ונפסל בקלות.
שווק דיו לנצח
ישראל: טל. 052-760-3646
israel
אירופה: טל. Tel. Europe - UK +44(0)161-264-2484
uk
שאר העולם USA and rest of the world
ארה"ב: Tel. USA 570-906-8486
usa
שליחים העוסקים בהפצת מעיינות התורה בארצות שאין בהן קהילות דתיות מבוססות,
יקבלו דיו לנצח לשמושם העצמי ולתלמידיהם, בחנם.
ישראל: טל. 052-760-3646
israel
אירופה: טל. Tel. Europe - UK +44(0)161-264-2484
uk
שאר העולם USA and rest of the world
ארה"ב: Tel. USA 570-906-8486
usa
שליחים העוסקים בהפצת מעיינות התורה בארצות שאין בהן קהילות דתיות מבוססות,
יקבלו דיו לנצח לשמושם העצמי ולתלמידיהם, בחנם.
-----------------------------------------------------------------------
אחריות מוגבלת: אם הדיו פגום, הבקבוק יוחלף ללא תשלום.
אין לפרש תיאור זה כאחריות על הסת"ם. אין לנו שליטה על הקלף או על מה שנעשה בדיו אחרי שנמכר.
אזהרה:
מי שכותב או סוחר בחיקוי בלתי חוקי, תוך עברה על חוקי פטנטים או סימני מסחר,
צפוי להחרמת הסת"ם הכתובים ולקנסות כבדים. חיקוי ללא רשות הוא גזל ממון.
לנצחTM, דיו לנצחTM, סת"ם לנצחTM, כשר לנצחTM, שחור לנצחTM, קלף לנצחTM, קולמוס לנצחTM,
תורה לנצחTM, תפילין לנצחTM, מזוזה לנצחTM, מגילה לנצחTM, דיו סת"ם גמישTM ,
כולם סימני מסחר למוצרי דיו, צבע, עור, וקלף בבעלות צבי שקדי ובניו.
Trademarks are owned by Zvi Shkedi and his sons
Copyright 2009, Zvi Shkedi
כל הזכויות שמורות All Rights Reserved
הוגשו בקשות פטנט Patents Pending
מקורות
- זהירות - רוב העפצים אינם כשרים
indiainks.blogspot.com/2012/05/afatzim.html - מהם עפצים ולצורך מה השתמשו בהם?" ד"ר משה רענן"
www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=7867 - "The Study of Ink Used at Qumran", presented by Yoram Nir-El, at the International conference: The Dead Sea Scrolls - Fifty Years After Their Discovery; Major Issues and New Approaches. Jerusalem, July 20-25,1997. Abstract: The Qumran scrolls were written with a black ink. Ancient black inks were of two types: carbon ink, based on lampblack or soot; and iron-gall ink, consisting of copperas (green vitriol, iron (II) sulfate hepta-hydrate), treated with a decoction of crushed oak-nut galls. A very rare application of red ink on the Qumran manuscripts was found on only four fragments. Red ink was used in antiquity to write rubrics, that is, words at the beginning of a chapter, words at paragraph divisions, titles, or instructions for liturgical readings. In the present study, energy-dispersive X-ray fluorescence (XRF) was employed for the specification of the chemical elements present in the Qumran black and red inks. This non-destructive analytical method does not require preliminary sample treatment and no residual effects are induced in the sample. The black ink analyses, of many parchment and papyrus fragments, provided evidence that it was not of the iron-gall type. Hence, it was based on a carbonaceous pigment. An iron-based black ink was invented, according to the Babylonian Talmud, by the Tanna Rabbi Meir (second century CE). This makes the introduction of the new ink to have occurred a short time after the disappearance of the Qumran community.
- הדיו שהשתמשו בה סופרי ישראל עד המאה השניה לספה"נ היתה פחמנית. גם מגילות ים המלח נכתבו בדיו פחמנית. דר. יורם ניר-אל, אנליזות להרכב הדיו והקלף ברסיסי מגילות ים המלח "The Black Ink of the Qumran Scrolls", Dead Sea Discoveries 3.2 [1996], pp. 157-167
- Ink corrosion websites
ink-corrosion.org/ink-corrosion/ink-corrosion-intro-menue
inkcorrosion.org/prognosis
cool.conservation-us.org/byform/mailing-lists/cdl/1998/1537.html - מאמר מורחב על ההבדלים ההלכתיים בין דיו עשן לדיו עפצים וקנקנתום דיו סת"ם - היסטוריה והלכות
- שאלה
5743: "כל השרפים יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם" וכן: "כל השמנים יפים
לדיו ושמן זית מן המובחר". א. באמירות כאלה, האם "יפה מכולם" פרושו שהוא
בעל האיכות הטובה ביותר בגשמיות, או שהוא יפה מכולם ברוחניות? ב. אם הכוונה
ליפה בגשמיות, מה הדין אם מוצאים שרף שהוא עוד יותר טוב משרף קטף? האם
עדיין מעדיפים שרף קטף או שמעדיפים את התגלית החדשה? נראה לענ"ד שאותה שאלה
שייכת גם בתרופות הנזכרות בגמרא ובתרופות חדשות שהתגלו מאוחר יותר. ג.
בשמן זית לא כתוב "יפה מכולם" אלא "מן המובחר". מדוע שנוי הלשון? האם זה
אומר ששמן זית הוא אחד מהטובים ביותר אך לאו דוקא הטוב ביותר?
תשובת הרב הגאון, רבי יהונתן מאזוז שליט"א, חבר בבית ההוראה שע"י בד"ץ משפט
וצדק: א. בגשמיות. ב. מסתבר שמותר וראוי להשתמש ביותר טוב. וידועים דברי
ר"א בן הרמב"ם בזה והו"ד במילואים למנוח"א ח"ב. בתרופות של הגמרא אסור
להשתמש כידוע בשם מהרי"ל. ג. תוס' בכתובות (דף ב' ע"ב) ד"ה פריך כתבו כל
אמורא תופס לשונו. ע"ש. וה"ה הכא שהמאמר הראשון אמר ריב"ל והמאמר השני חכם
אחר. אם יש לך תירוץ אחר אדרבא! י
www.ykr.co.il/ask-the-rabbi.asp - דוגמאות למרשמים להכנת מי בדיקה של 10% אלכוהול: (1) חלק אחד וודקה 40% ו- 3 חלקים מים. (2) חלק אחד אלכוהול 50% ו- 4 חלקים מים. (3) חלק אחד אלכוהול 70% ו- 6 חלקים מים. (4) חלק אחד אלכוהול 95% ו- 8.5 חלקים מים. לערבב היטב. אם קורה שהבדיקה מראה שקלף אינו סופג, ובכתיבה הוא כן סופג, אז יש להגדיל את אחוז האלכוהול במי הבדיקה בכמה אחוזים בודדים
- זהר, פרשת תרומה, רעיא מהימנא: דיו סת"ם עם עפצים בא מסטרא אחרא
