טעויות בלמוד הלכות דיו סת"ם

"כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני."
ויש כאלה שממציאים חידושים כל כך נפלאים שאפילו משה רבנו לא ידע מהם.
הגדילו לעשות אלה שהמציאו חידושים שמשה רבנו לא ידע מהם, וניסו לכפות את חידושיהם עם התוספת "ואין לשנות".

כל מה שנכתב בנושא הלכות דיו סת"ם אפשר לחלק לשתי מחלקות:
א) הלכות מעכבות,  ב) תכונות והמלצות טכניות.
יש בדיו מעט מאד הלכות מעכבות. הדיו חייב היות שחור, חייב להכיל לפחות שני מרכיבים - האחד משחיר והשני מדביק, המרכיבים צריכים להיות מן המותר בפיך, והכתב חייב להתקיים לאורך ימים בלי להפסל. לכתחילה החומר המשחיר חייב להיות דוקא עשן והדיו חייב לעמוד על פני הקלף או הגויל ולא להספג פנימה כמו צבע.

כל הדברים האחרים שנכתבו על הדיו הם או המלצות טכניות לשיפור איכות הדיו, או סיפור של תכונות טכניות, או הכשרים בדיעבד לדיו עם חסרונות טכניים.

יש מי שאינם בקיאים בהבדלים בין ההלכות המעכבות לבין הצדדים הטכניים של הדיו. מי שאינם בקיאים בהבדלים יכולים בקלות לטעות ולהמציא חידושים בהלכות הדיו - חידושים שאפילו משה רבנו לא ידע מהם. הסופר לוי יצחק מברדיטשוב מסביר את הסיבה לטעויות: "והסיבה לזה הוא מפני מיעוט בקיאות הסופרים בדברי הפוסקים ומיעוט בקיאות המחברים האחרונים דזמנינו בידיעת תכונות וטבע מיני הדיו."  (קונטרס תעלומות סופרים, שאלה לט, א).

רבים וטובים טועים בהבנת הלכות דיו ואינם מבדילים בין הלכות לבין המלצות טכניות או סיפור של תכונות טכניות. צריך להזהר שלא להכשל בטעות הזאת.

דוגמאות לטעויות בהבנת הלכות דיו סת"ם (שמות הרבנים הנכבדים בעלי הטעויות לא נזכרו כדי שלא לבזותם). 

א)  דיו חייב להיות כזה שנעשה אדום כשהוא ישן.

טענה זו נובעת מטעות חמורה בהבנת דברי חתם סופר ומשנה ברורה. במשנה ברורה (סימן לב, קכח) כתוב: "אבל החתם סופר בחיו"ד בסי' רנ"ו פליג עליו וסובר דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן הרי הוא כשר שהרי הוא נכתב בדיו ולהכי נאמרה ההלכה לכתוב בדיו להורות דצריכה היא רק להכתב בדיו וכך דרכו של רוב דיו לכשיזקין יכהה מראיתו ויתהפך קצת לאדמדם ונעשית כעין מראה [שקורין בל"א ברא"ן]." 

דברי החתם-סופר והמשנה-ברורה נועדו להכשיר דיו עם קנקנתום למרות שהוא נעשה אדום. "דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן הרי הוא כשר". שנוי הצבע משחור לאדום הוא פגם טכני בדיו עם קנקנתום - שנוי לגנאי לא שנוי לשבח. על כן, היה צורך בהתר לדיו פגום כזה בגלל השנוי. אחרי שיחה עם מי שהסביר לו את הסיבה הטכנית לשינוי הצבע של דיו עם קנקנתום, הבין הרב הפוסק את טעותו וחזר בו מטענתו.

ב)  דיו חייב להיות עשוי רק מהסממנים שנזכרו בחז"ל ולא משום חומר אחר.

זאת טענה שאין לה שום בסיס. הרמב"ם כותב במפורש  "... וכיוצא בהן ... וכיוצא בו"   כדי ללמדנו שהסממנים שלו אינם אלא דוגמא והמלצה טכנית. המאירי כתב במפורש: "לא יצא אלא בדיו, והוא הרכבת דברים רבים: מהם שמשחירין ומהם שמדביקין, וכל שיש בו בכדי להשחיר ולהדביק נקרא דיו שאין הכוונה אלא שיהא הכתב שחור ומקבץ הראות ושלא יהא נקל למחקו שלא בהיכר. ומאחר שכן אין אנו צריכין לפרש מעשה הדיו, אלא יש עושים אותו בדרך אחד ויש עושין אותו בדרך אחרת, ואין לחוש בכך, ואף על פי שראינו לקצת מפרשים שטרחו בזו – אנו אין לנו."  (המאירי על מסכת מגילה, דף יח, ע'ב).

בשולחן ערוך נפסקה ההלכה: "יכתבם בדיו שחור בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים". (או"ח, לב, ג).  ולא חייב בשום סממנים. וכן כתב ביאור הלכה: "המחבר סתם דבריו ולא פירש ממה לעשותו." (או"ח, לב, ג).

הצמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה).

ואם נאמר שיש איזה בסיס לטענה שדיו חייב להיות עשוי רק מהסממנים שנזכרו בחז"ל, אז כל הדיו שעושים בימינו מגפרת ברזל סינטטית (במקום קנקנתום טבעי מן האדמה) גם כן אסור, כי גפרת ברזל סינטטית איננה הקנקנתום הטבעי של חז"ל.

 ג)  רק דיו עפצים וקומא וקנקנתום נקרא דיו. כל נוזל שחור אחר אינו נקרא דיו.

טענה זו היא שקר גמור וסילוף חמור של דברי הפוסקים.

מה נקרא דיו ומה לא נקרא דיו אצל גדולי הפוסקים האחרונים - השולחן ערוך, הרמ"א, שולחן ערוך הרב, והמשנה ברורה?

שולחן ערוך (יו"ד, רעא, ו): "ספר תורה צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים שרוי במי עפצים. ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר". השו"ע אומר במפורש שדיו חייב להיות עשוי מעשן. השו"ע אינו מזכיר קנקנתום בדיו. בתוספות (שבת כג, א) מבואר ש"כשר משמע דיעבד". בדיעבד, השו"ע מתיר לכתוב במי עפצא וקנקנתום אך נזהר שלא לקרוא לזה דיו. מכאן אנו למדים שמי עפצא וקנקנתום אינם דיו לפי השו"ע. רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא בשם דיו.

שולחן ערוך (או"ח, לב, ג): "יכתבם בדיו שחור בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים". דיו בלי מי עפצים חייב להיות שחור מעשן כי קנקנתום לבד בלי מי עפצים אינו משחיר ואין בו תועלת. על כן, גם לפי או"ח-לב, הדיו של השו"ע הוא דיו עשן בלי קנקנתום.

הרמ"א כותב שדיו צריך להיות עשוי מעשן ומדברים הבאים מן העץ. קנקנתום אינו בא מן העץ, על כן קנקנתום אינו סממן דיו לפי הרמ"א.

שו"ע הרב (או"ח, לב, ד): "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו ...וטוב לחוש לדבריו לכתחילה לעשות הדיו מעשן עצים או שמנים... ואם כתב סת"ם במי עפצים וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים". רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא בשם דיו. שו"ע הרב נזהר שלא לקרוא בשם דיו למי עפצים וקנקנתום בלי עשן. על כן, מי עפצים וקנקנתום, אע"פ שמותר לכתוב בהם, אינם דיו לפי שו"ע הרב.

משנה ברורה (לב, ח): "מעשן עצים - פי' ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום ... גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום ... דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל". רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא בשם דיו. המשנ"ב נזהר שלא לקרוא בשם דיו למי עפצים וקומא וקנקנתום, ודייק בלשונו והקפיד שלא להוסיף את המלה "דיו" אחרי "מותר לעשות".  לפי המשנ"ב, אם אין דיו עשן שאינו מתקלקל מותר לכתוב במי עפצים וקומא וקנקנתום אך זה אינו נקרא דיו.

יש שקוראים לכל צבע שחור המתקיים על הקלף בשם דיו ויש גם מי שקראו לצבע שחור עם קנקנתום בשם דיו. לפי הגמרא ורשי (מגילה, יט, ע'א) קנקנתום הוא חומר למשחת נעליים - "קנקנתום חרתא דאושכפי [משחת נעליים]".  לפי אור זרוע, מרדכי, רבנו תם, וספר התרומה, רק דיו עשן בלי קנקנתום ובלי עפצים כשר לכתיבת סת"ם. צבע שחור עם קנקנתום ועפצים פסול (לא רק אסור אלא גם פסול) לכתיבת סת"ם. למגילת סוטה צבע שחור עם קנקנתום פסול לכולי עלמא (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד). 

גדולי הפוסקים ידעו את דברי קודמיהם ואעפ"כ הם מאוחדים בדעתם ומדייקים בלשונם ומקפידים, כמו הרמב"ם, שהשם דיו יקרא רק על דיו עשן בלי קנקנתום, ולא על מי-עפצים וקומא וקנקנתום. הם התירו לכתוב בצבע שחור עם קנקנתום כי לא היה להם דיו עשן שאינו מתקלקל. אך, הם מאוחדים בדעתם ונזהרים ומקפידים שלא לקרוא לצבע הזה בשם דיו. מי יכול לעמוד נגד האחדות הזאת?

צבע שחור עם קנקנתום אינו נקרא דיו.
רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא דיו ע"י גדולי האחרונים.

מעשה רב: 

הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו בשנת תש"מ תפילין ר"ת חדשות, 
מהסופר של הרבי מלובביץ' שהתפרסם בזה שהוא כותב רק בדיו עשוי
מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי, בלי עפצים ובלי קנקנתום.
וזה הדיו שהוא לימד לתלמידיו לעשות.

ד)  דיו חייב להיות עשוי רק ממי עפצים וקומא וקנקנתום. כל דיו אחר פסול מן התורה.

טענה זו מבוססת על טעות חמורה בהבנת דברי משכנות יעקב ומשנה ברורה, וסותרת את כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, שרק דיו עשן (שאינו מתקלקל) כשר לכתחילה למצוה מן המובחר. כמו שראינו למעלה, רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא דיו אצל גדולי הפוסקים האחרונים.

טענה זו גם מוציאה לעז על התפילין וספרי התורה שכתב משה רבנו, ועל כל הסת"ם שנכתבו מאז ימי משה רבנו ועד אחרי חורבן בית שני. לפני חורבן בית שני כתבו סת"ם רק בדיו עשן ושרף בלי קנקנתום. דיו עם קנקנתום הומצא ע"י היוונים והובא לארץ ישראל ע"י רבי מאיר כ-100 שנה אחרי חורבן בית שני.

משכנות יעקב (תשובה לח) כתב: "דלא יכתבו הסופרים במי עפצא וקנקנתום לחוד רק עם שרף שקורין גומא ובלא"ה פסול מה"ת לדעת רוב הפוסקים". לפי משכנות יעקב מי עפצא וקנקנתום לבד בלי גומא פסול מה"ת (כי הוא מתקלקל מהר ונופל בקלות מן הקלף). התשובה במשכנות יעקב עוסקת רק בדיו מסוג מי עפצא וקנקנתום. התשובה אינה שייכת כלל לסוג הדיו העשוי מעשן ושרף.

הרה"ג חיים קנייבסקי שליט"א חולק על משכנות יעקב וכותב שהצורך להוסיף קומא לדיו עפצים וקנקנתום הוא רק לכתחילה ולא בדיעבד:  "לכתחילה יזהר שאם עושה דיו ממי עפצים אפילו אם מערבו עם קנקנתום לא יעשנה בלי תערובת קומא ובדיעבד אין להחמיר ולפסול". (שונה הלכות, הלכות תפילין לב, ס'יג).

המשנה ברורה (או"ח לב) כתב: "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום... וזהו הכול למצוה מן המובחר בלבד. אבל לדינא גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום". "מותר" איננו "חייב". המשנה ברורה כותב גם: "וכן נוהגים לעשות כהיום ע"י תערובת שלשתן" ומלמדנו את הסיבה הטכנית להמנעות מדיו עשן: "וכן פסק בספר גט מקושר ובספר ברכי יוסף לעשות כמנהגינו עכשיו דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו."  דיו צריך להיות עם עשן "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום". אך, אם הדיו מתקלקל בקלות, אז בלית ברירה כותבים במי עפצים וקומא וקנקנתום. אם יש דיו עשן שאינו מתקלקל, הוא לכולי עלמא עדיף על כל דיו אחר.

בימינו בטל השמוש בקנקנתום הטבעי ובמקומו משתמשים בגפרת ברזל סינטטית שמיוצרת בבית חרושת מברזל וחומצה גופריתנית. החומצה הגופריתנית נשארת בדיו, מזיקה לדיו היבש, שורפת את פני הקלף, וגורמת לדיו ליפול מהקלף ולפסול את הכתב.

ה)  עשן לעשיית דיו חייב לבוא רק מבערת חומר היוצא מן העץ.

טענה זו סותרת את הכתוב בגמרא: "כל העשנים יפין לדיו" וסותרת את הרמב"ם שכתב במפורש: "מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן". אין מי שחולק על פסיקת הרמב"ם. השעוה באה מן החי ולא מן העץ, ואעפ"כ עשן של שעוה כשר לדיו. שעוה אינה דבש ואינה דומה לדבש. שעוה היא שומן טמא שמיוצר בתוך גוף הדבורה ומתמצה מתוך גוף הדבורה (ונעשה מוצק במגע עם האויר), ואעפ"כ עשן של שעוה כשר לדיו. קל וחומר שכל העשנים האחרים שאינם מן החי כשרים לדיו. התוספת של הרמב"ם "וכיוצא בהן" מוכיחה שאכן כל העשנים יפים לדיו. מרכבת המשנה מפרש שהרמב"ם פסק להלכה שכל העשנים יפים לדיו, ולא רק עשן שמנים. מי יכול לחלוק על הגמרא ועל הרמב"ם ש"כל העשנים יפין לדיו"?

ו)  רק שמנים היוצאים מן העץ נחשבים לשמנים.

טענה זו סותרת את הכתוב בפרק במה מדליקין ששמנים כוללים גם שמן דגים. שמן דגים בא מן החי, לא מן העץ.

ז)  דיו שאפשר לקלפו מהקלף אינו כשר לכתיבת סת"ם.

טענה זו מבוססת על אי הבנת ההבדל בין דיו לצבע. החתם סופר כתב : "פלוגתת הפוסקים בדיו עי' בני יונה דהעולה להלכה ולמעשה כי גדר הדיו הוא הצבע השחור המעובה שאינו נכנס בתוך עובי קלף מעבר לעבר כצביעת בגדים, וגם אינו כמיא בעלמא, אלא ע"ג הקלף ונדבק בו ויכולין למחקו ולהסירו ממנו." (חידושי חתם סופר, גיטין, יט, ע'א).

צבע נספג פנימה אל תוך העור או הקלף ואי אפשר להסירו. ביד"צ העדה החרדית פסקו שצבע המתקלף מרצועות תפילין פסול. צבע חייב להספג פנימה ולא להתקלף. יש מי שטעו וסברו שאם דיו מתקלף אז זה פוסל את הדיו כמו שזה פוסל את הצבע, בלי לדעת שבדיו הדין הוא הפוך מדין צבע. דיו אסור שיהיה כמו צבע. דיו חייב להשאר על פני הקלף כך שכן אפשר למחקו ולהסירו. אם מצליחים לקלף דיו מהקלף זה מוכיח שזה אכן דיו כשר ולא צבע.

ח)  דיו עם חומרים סינטטיים פסול לכתיבת סת"ם.

יש מוציאי לעז שטענו נגד דיו לנצח שהוא עשוי רק מחומרים סינטטיים. טענה זו היא שקר וצביעות למהדרין. האמת היא שדיו לנצח (עשן ושרף) יותר טבעי ופחות סינטטי מדיו עפצים וקנקנתום. הצבע השחור בדיו לנצח הוא 100% עשן. להבדיל מהצבע השחור בדיו עפצים וקנקנתום שהוא מאז ומעולם צבע כימי סינטטי שאינו מצוי בטבע ונוצר בידי אדם באופן מלאכותי מהחיבור בין הקנקנתום לחומצה בעפצים. גם מה שקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום הטבעי של חז"ל אלא תחליף כימי סינטטי שמיוצר בבית חרושת מברזל וחומצה גופריתנית.  כל קיומו של דיו עפצים וקנקנתום בימינו מבוסס על תחליף קנקנתום שכולו סינטטי ועל צבע שחור שכולו סינטטי. ואעפ"כ אין פוצה פה ומצפצף. דיו לנצח הרבה יותר טבעי ופחות סינטטי מדיו עפצים וקנקנתום.

כמו שראינו לעיל, הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו תפילין חדשות כתובות בדיו עשוי מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי.

ט)  אין לכתוב בדיו לנצח

האמת היא שאף אחד לא אוסר לכתוב בדיו לנצח. כדי לאסור משהו צריך קודם לדעת את מה אוסרים ואת הבסיס והמקור לאיסור. כל מי שהביע דעה נגד "דיו לנצח" לא התנגד לדיו לנצח האמיתי, אלא למשהו דמיוני שאינשי דלא מעלי תארו לו בלי לדעת על מה באמת הם מדברים. זה שהתחיל את ההתנגדות לדיו לנצח הודה אח"כ שהוא קבל תשלומים מיצרני דיו עפצים וקנקנתום והסית רבנים נגד דיו לנצח. הוא פשוט הוליך שולל את הרבנים שלא ידעו מה מרכיבי הדיו.

היחידים שהביעו דעה נגד דיו לנצח הם אלה שלא גילו להם מה המרכיבים בדיו ואף לא טרחו לברר מה האמת.

כל מי שכן גילו לו ממה עשוי דיו לנצח הסכים לו בחום ובהתלהבות. מי בימינו יכול לעמוד נגד ההסכמות המפורשות של גדולי ומאורי הדור הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל, והרב ואזנר זצ"ל?

הרב שמואל אליהו שליט"א התייחס לבעיה של הונאת רבנים ואמר: "ושלא יגידו הרבנים חתמו. אני מכיר ויודע, שהאדם הזה בא לרבנים מספר להם סיפורים שלא היו ולא נבראו ופשוט מוליך אותם שולל. אז גם החתימות של הרבנים לא מרשימות אותנו."

דוגמת הונאה א.  יש מי שהמציא המצאה דמיונית ושקרית שדיו לנצח עשוי מסיליקון או מדבק מגע. האמת היא שבדיו לנצח אין אף טיפה של סיליקון או דבק מגע. רב בירושלים הפיץ מודעה בכתב עם השקר של דיו סיליקון. הוא תכנן לתת לסופרים שעור בו ידבר גם על "דיו סיליקון". אחרי שהבהירו לו שאין בדיו לנצח אף טפה של סיליקון, הוא הבין שטעה וחזר בו ולא דבר על זה.

דוגמת הונאה ב.  יש מי שטען שדיו לנצח פסול לכתיבת סת"ם כי הוא עשוי מחומרים סינטטיים. טענה זו היא שקר וצביעות למהדרין. דיו לנצח (עשן ושרף) יותר טבעי ופחות סינטטי מדיו עפצים וקנקנתום. הצבע השחור בדיו עפצים וקנקנתום היה מאז ומעולם צבע כימי סינטטי שאינו מצוי בטבע ונוצר בידי אדם באופן מלאכותי מהחיבור בין הקנקנתום לחומצה בעפצים. גם מה שקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום הטבעי של חז"ל אלא גופרת ברזל סינטטית שמיוצרת בבית חרושת מברזל וחומצה גופריתנית. כל קיומו של דיו עפצים ו"קנקנתום" בימינו מבוסס על גופרת ברזל שכולה סינטטית ועל צבע שחור שכולו סינטטי. ואעפ"כ אין פוצה פה ומצפצף. גם בתי תפילין ורצועות צובעים בצבע סינטטי, ואין פוצה פה ומצפצף.

דוגמת הונאה ג.  רב בירושלים טוען שמי עפצים וקנקנתום הם הדיו המסורתי של עם ישראל ואין לשנות מהמסורת. בשיחת טלפון הוא אפילו אמר שלא יברך על ס"ת כתוב בדיו עשן של הרמב"ם. הרב הזה מתעלם לגמרי מזה שהדיו המסורתי של עם ישראל הוא דיו עשן ולא מי עפצים וקנקנתום. מאז ימי משה רבנו ועד חורבן בית שני כתבו סופרי ישראל רק בדיו עשן ולא במי עפצים וקנקנתום. דיו של מי עפצים וקנקנתום הומצא ע"י היוונים עובדי האלילים בסוף ימי בית שני. המצאה של גויים עובדי אלילים היא מסורת?  גם רבי מאיר לא עשה דיו מקנקנתום אלא עשה דיו עשן ואח"כ הוסיף קנקנתום "לתוך הדיו" (עירובין, יג.) הצמח צדק כתב במפורש: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש [קנקנתום] אין זה הדיו שהיה בימי חכמים". החיד"א, קול יעקב, ערוך השלחן, ומשנה ברורה, הסבירו שלא כתבו בימיהם בדיו עשן מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל, ולא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל. אז בלית ברירה כתבו במי עפצים וקנקנתום. ע"פ המקורות הדיו המסורתי של עם ישראל הוא דיו עשן ולא מי עפצים וקנקנתום. השו"ע והרמ"א פסקו במפורש שדיו צריך להיות עשוי מעשן.

דוגמת הונאה ד.  יש מי שטוען שרק דיו עפצים וקנקנתום הוא דיו מהודר וכשר לכתחילה. טענה זו עומדת בסתירה גמורה לפסיקות של הרמב"ם, השו"ע, והרמ"א, שדיו צריך להיות עשוי מעשן. השו"ע כתב גם "ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר". בתוספות (שבת, כג.) מבואר ש"כשר משמע דיעבד".  באור-הלכה שנכתב ע"י החפץ חיים מפרש את פסיקת השו"ע וכותב: "דוקא בדיעבד אם כתבו במי עפצים וקנקנתום כשר".  מכאן אנו למדים שרק דיו עשן כשר לכתחילה ומי עפצים וקנקנתום כשרים רק בדיעבד.

למרבה הצער יש רבנים שנפלו בפח של השקרים האלה. איך יתכן שרבנים שמעו סיפורי שקר, האמינו לשקרים, ולא שאלו את יצרן דיו לנצח אם יש אמת בסיפורים? מספר הטלפון של היצרן מודפס על כל בקבוק של דיו.

הגמרא אומרת במפורש שכל העשנים יפים לדיו וכל השרפים יפים לדיו. השו"ע והרמ"א פסקו הלכה למעשה שדיו צריך להיות עשוי מעשן. הרמב"ם, המשנה ברורה, והרב קנייבסקי שליט"א, כתבו רק על דיו עשן שהוא למצוה מן המובחר. קסת הסופר כתב לעצמו ס"ת בדיו עשן בלי קנקנתום. הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו בשנת תש"מ תפילין ר"ת חדשות, מהסופר האישי של הרבי מלובביץ' שהתפרסם בזה שהוא כותב רק בדיו עשוי מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי, בלי עפצים ובלי קנקנתום, וזה הדיו שהוא לימד לתלמידיו לעשות. הרב חיים קנייבסקי שליט"א קנה מזוזות כתובות בדיו עשן של הרמב"ם.

אז איך אפשר לאסור דיו עשן ושרף? אפילו זה שהתחיל את ההתנגדות לדיו לנצח הודה מאוחר יותר בדוא"ל ששלח שאי אפשר לאסור דיו עשן ושרף. הוא גם הודה שהוא קיבל תשלומים מיצרני דיו עפצים וקנקנתום ושהוא היה זה שהסית את הרב שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, להתנגד לדיו לנצח בטענה שהוא עשוי מחומרים סינטטיים. הוא ניצל את זה שאף אחד מהרבנים לא ידע שהשחרות בדיו עפצים ו"קנקנתום" היא 100% סינטטית ושתחליף הקנקנתום עצמו הוא 100% גופרת ברזל סינטטית.

כל מי שכן גילו לו ממה עשוי דיו לנצח הסכים לו בחום ובהתלהבות. מי בימינו יכול לעמוד נגד ההסכמות המפורשות של גדולי ומאורי הדור הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל, והרב ואזנר זצ"ל? .