סקירה של מסורת הדיו לסת"ם

מימי משה רבינו ועד חורבן בית שני כתבו סופרי סת"ם רק בדיו עשן מעורב בדבק. העשן שימש להשחרת הדיו ושרף עצים שימש כדבק. כמו שנאמר: "כל העשנים יפין לדיו... כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם" (שבת כג, א). בין הפוסקים יש מחלוקת איזהו עץ הקטף. אין אנו יודעים בוודאות איזהו העץ.

גומי הוא חומר פלסטי טבעי עתיק המופק מזה אלפי שנים משרף מבושל של עצי גומי. יש מאות סוגים שונים של עצי גומי. "שרף קטף יפה מכולם" הוא כנראה שרף פלסטיק טבעי וגמיש שבא מאחד מעצי הגומי. "יפה מכולם" פירושו שהוא עושה דיו שמתקיים, אינו נסדק בקיפולים, אינו נופל מהקלף, ואינו נפסל.

הרשב"א כותב על כתיבת ספרים בדיו: "לענין ספרים דבעינן דבר המתקיים לעולם".(שבת,קטו). הרמב"ם כותב על דיו שאינו מתקיים: "איך יכתב בכגון זה דבר שירצו שיתקיים אלפי שנים?" (שו"ת הרמב"ם, סימן קלו). הצמח צדק כותב שלש פעמים: "עיקר מעלת הדיו הוא זה דכשכותבים בו הוא דבר של קיימא ... עיקר מעלת הדיו היינו שהוא דבר של קיימא ... עיקר ענין הדיו הוא דבר של קיימא", ואח"כ מוסיף אזהרה נגד דיו שנושר מן הקלף "להזהיר שמרבוי הגלאנץ לא יהיו נושרים וקופצים האותיות". (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו). בספר אבני יעקב (סימן ר') כתוב: "אין כותבין ספרים רק בדבר המתקיים לעולם... ודיו דרכו להיות עומד לעולם... דצריך להיות שחור העומד וכונתו העומד לעולם כמו דיו". מכאן אנו למדים שדבר ראשון דיו סת"ם צריך להיות שחור ומתקיים לעולם (או אלפי שנים) ואינו נושר וקופץ מן הקלף.

רבי מאיר, כ- 100 שנה אחרי החורבן, ראה צורך לשפר את איכות הדיו והוסיף לו קנקנתום. רבי מאיר היה הראשון שהוסיף קנקנתום לדיו סת"ם [1] ועורר בכך מחלוקת בין רבותיו - רבי עקיבא ורבי ישמעאל (עירובין, יג, ע'א). מכיון שרבי מאיר הוסיף חומר חדש לדיו, אנו למדים שמותר להוסיף חומר חדש לדיו. המחלוקת בין רבותיו לא היתה על התוספת אלא על התוצאה - האם מותר או אסור לכתוב בדיו שאינו נמחק לגמרי. קנקנתום הוא שם החומר ביוונית. אין לחומר זה שם בלשון הקודש. במשנה הוא נזכר גם בשם קלקנתוס שהוא שמו המקורי ביוונית. המקום הקרוב ביותר לארץ הקודש בו אפשר למצוא קנקנתום הוא מכרה "לבריון" על יד אתונה ביוון, שהיה פעיל מאד בתקופת בית שני. השמוש בקנקנתום לעשית דיו הוא המצאה של חכמי יוון [32,31] מתקופת בית שני, ואע"פ שזו חכמה יוונית יש מתירים אותו כדי לחזק את עמידת הדיו ולמנוע פסולים בכתב.

במעבדה קל לבדוק אם יש או אין קנקנתום בדיו, כי הוא בא מן האדמה ויש בו ברזל וגופרית. חומרים עתיקים מן הצומח אין דרך לזהות במעבדה. המגילות הגנוזות מתקופת הבית השני, שנמצאו במדבר יהודה, נבדקו במעבדה של המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, ונמצא שהן נכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום [2]. הדיו נשאר שחור על הקלף במשך 2,000 שנה.

יש שתי דרכים כשרות ומקובלות לתת לדיו את צבעו השחור: א) עשן. ב) תרכובת כימית בין ברזל (בקנקנתום יש ברזל) לבין חומצה שבאה מעפצים או מענפי עצים ידועים. התרכובת הכימית יוצרת צבע סינטטי שחור. (סינטטי - כי הוא נוצר באופן מלאכותי בידי אדם ואינו מצוי בטבע). אפשר גם לבשל עפצים בכלי של ברזל (לא נירוסטה) או לבשל צמר פלדה בחומץ ולקבל את אותו צבע שחור. חומרים שחורים אחרים שהגויים נוהגים לעשות עמם דיו, יש מי שאוסר [3] ויש מי שמתיר [4].

יש סברה כאילו לדברי הרא"ש [5] מקבלים צבע שחור גם בערבוב של עפצים וגומא. סברה זו סותרת את המציאות כי לתערובת של עפצים וגומא אין צבע שחור אלא היא שקופה בצבע חום בהיר, ואם כותבים בה על גויל לא רואים כלום כי הגויל גם הוא בעל צבע חום. הדרך היחידה להבין את דברי הרא"ש היא שהרא"ש לא דבר על השחרת הדיו אלא רק על הדבק שבדיו. גומא הוא דבק ובעפצים יש דבק. זה היה כל כך מובן מאליו שלכתחילה צריך עשן להשחרת הדיו, שהרא"ש כנראה לא ראה צורך להזכיר את העשן, בדיוק כמו שזה מובן מאליו שצריך מים לעשית הדיו והרא"ש לא הזכיר מים. הרא"ש גם מזכיר את הדיו של ר"ת שעושין מקליפת עצים ומבשלים אותו, בלי להזכיר שום חומר משחיר. זה מובן מאליו שבישול קליפת עצים אינו משחיר את הדיו וצריך להוסיף חומר משחיר, גם לדיו של ר"ת.

מכיוון שאין אנו יודעים מה היתה נוסחת הדיו לפני החורבן, יש בעם ישראל כמה מסורות שונות לדרך עשית הדיו. אין נפקא מינא מה המרכיבים בדיו [6], העיקר שהדיו יהיה שחור המתקיים. דיו עשן בלי קנקנתום (המסורת המקורית), דיו עשן עם קנקנתום (רבי מאיר), דיו עשן עם עפצים (רמב"ם), דיו בלי עפצים (רבנו תם), דיו עפצים וקנקנתום עם גומא, דיו בלי גומא, עם תוספת דבש (רמב"ם והמאירי), בלי תוספת דבש, עם תוספת חומץ, בלי תוספת חומץ, עם תוספת מיץ קליפות רימונים, בלי תוספת מיץ קליפות רימונים, עם תוספת יין, בלי תוספת יין, ועוד סוגים עם תוספות למיניהן לחיזוק עמידת הדיו שיתקיים ולא יפסל. (בערך בשנת תק"ג כתב הרמח"ל ספר תורה בדיו שעשה ממיץ קליפות רימונים.)

בין הראשונים יש דעות שונות מה צריך, מה מותר, ומה אסור, להוסיף לדיו. מאוחר יותר, בין האחרונים, אנו מוצאים גם כן דעות שונות ומחלוקות על מה צריך, מה מותר, ומה אסור, להוסיף לדיו. יש רק שני מרכיבים שיש אוסרים להוסיף אותם לדיו - קנקנתום ועפצים [7, 8, 9, 10, 11, 12]. מרכיבים אחרים - אין מי שאוסר. יש גם מי שאוסרים קנקנתום לכתחילה ומתירים אותו בדיעבד [13, 14, 15, 16, 17]. בין האחרונים יש גם מי שאומר שלא להוסיף גומא לדיו עשן [17, 18], יש מי שאומר שדיו עפצים וקנקנתום בלי גומא פסול [19], ויש מי שאומר שדיו עפצים וקנקנתום בלי גומא כשר בדיעבד [20].

בגלל אי הידיעה איך לעשות דיו עשן שמתקיים "לעולם" או "אלפי שנים", נהגו לעשות במקומות שונים בעולם סוגים שונים של דיו, והשתמשו במרכיבים שהיו מצויים בידיהם ושידעו איך לעשות מהם דיו שמתקיים כמה שיותר זמן. בכל קהילות ישראל התקבל גם המנהג שאין חומרים אסורים (כל עוד הם מן המותר בפיך [21, 22, 23, 24]), כמו שכתב המאירי: "כל שיש בו בכדי להשחיר ולהדביק נקרא דיו" [6]. וכן כתב ביאור הלכה: "המחבר סתם דבריו ולא פירש ממה לעשותו". (או"ח, לב, ג).

המרדכי כתב שדיו עפצים וקנקנתום "ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע" [9].  בהגהות מיימוניות בפרק ראשון בשם רבינו שמחה אנו לומדים: "ואני סבור כל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו."  הצמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה). בלית ברירה, מכיוון שלא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל [25, 26, 27], לא התחשבו בדעות שפסלו דיו עם קנקנתום או עם עפצים [7, 8, 9, 10, 11, 12], ולא התחשבו בדעות שפסלו "דיו" שאינו דיו אלא צבע, ולא התחשבו בדעת הרמ"א שכתב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ" (שו"ע, יו"ד, רעא, ו) [28, 29],  אלא הקפידו רק על "דהעיקר לראות שתהיה הדיו שחורה ומתקיימת" [29].

החתם סופר מלמדנו את ההבדל בין דיו לבין צבע: "פלותת הפוסקים בדיו עי' בני יונה דהעולה להלכה ולמעשה כי גדר הדיו הוא הצבע השחור המעובה שאינו נכנס בתוך עובי קלף מעבר לעבר כצביעת בגדים, וגם אינו כמיא בעלמא, אלא ע"ג הקלף ונדבק בו ויכולין למחקו ולהסירו ממנו." (חידושי חתם סופר, גיטין, יט, ע'א). לפי החתם סופר, כל נוזל שחור שאפשר לכתוב בו והוא נשאר על גבי הקלף ונדבק בו ואינו נספג אל תוך הקלף, ואפשר למחקו, הרי הוא דיו. דיו וצבע הפוכים זה מזה. צבע חייב להספג פנימה ולא להתקלף. צבע המתקלף מרצועות תפילין פסול. בדיו הדין הוא הפוך. דיו חייב להשאר על פני הקלף כך שכן אפשר למחקו ולהסירו.

מספר הייצרנים שמייצרים בימינו דיו עשן גדול ממספר הייצרנים שמייצרים דיו עפצים וקנקנתום. לכל אחד מסוגי הדיו המקובלים (עם או בלי עשן, עם או בלי קנקנתום, עם או בלי עפצים, ועם או בלי תוספות אחרות למיניהן) יש יתרונות וחסרונות. יש דיו שמתקיים יותר זמן על קלף ונפסל מהר על גויל, יש דיו שמזיק לגויל וגורם לו להסדק, יש דיו שמתקיים יותר זמן על גויל או קלף מעובד בעפצים, יש דיו שזול וקל לעשותו אך הוא נפסל מהר ובקלות, יש דיו שאינו נפסל אך הוא יקר וקשה לעשותו, יש דיו שמתקיים יותר וקשה יותר לכתוב בו, ויש דיו שקל לכתוב בו אך הוא גם נפסל בקלות.

מבחינת הקונה את הסת"ם, יש שני דברים עיקריים שהקונה רוצה:

א. שהכתב יתקיים והסת"ם ישארו כשרים כמה שיותר זמן בלי להפסל.
ב. "סתם קונה המדקדק במצוות רוצה שיהיו התפילין כתובות לכל הדעות לכתחילה" (יריעות שלמה, כפי ששמע משבט הלוי).

בדורות הקודמים לא הקפידו על דיו עשן שכשר לכולי עלמא. כל החומרים המותרים בפיך היו מותרים בדיו כדי לשמור על המסורת של עשיית דיו שמתקיים כמה שיותר ומתקלקל כמה שפחות. בימינו, כל סופר וכל מגיה יודע עד כמה שכיחים הפסולים בכמה מסוגי הדיו בהם משתמשים בימינו, גם בסת"ם חדשים [30]. 


למי שרוצה סת"ם כתובים בדיו כשר לכתחילה לכולי עלמא, יש רק ברירה אחת - דיו עשן שאינו מתקלקל, בלי עפצים ובלי קנקנתום. 


מעשה רב
הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו בשנת תש"מ תפילין ר"ת חדשות,
מהסופר של הרבי מלובביץ' שהתפרסם בזה שהוא כותב רק בדיו עשוי

מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי, בלי עפצים ובלי קנקנתום.
וזה הדיו שהוא לימד לתלמידיו לעשות.


סופר סת"ם צריך להזהר מאד שלא להכשל באיסורים דאורייתא של הונאת הקונה ושל "לפני עור לא תתן מכשול", עם דיו שנשבר ונפסל בקלות.  חובה על כל סופר  לשמור על המסורת החשובה ביותר שיש בדיו, ולכתוב רק בדיו עשן הטוב ביותר שיש - שמתקיים כמה שיותר ומתקלקל כמה שפחות - כדי להציל את עם ישראל מסת"ם שנפסלים.

מקורות


1. "דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו." (עירובין, יג, ע'א). לתוך הדיו דייקא. לא לתוך המים, לא לתוך מי עפצים, אלא לתוך הדיו. רבי מאיר לא עשה דיו מקנקנתום אלא קודם עשה דיו כשר שהיה שחור בלי קנקנתום, ואח"כ הטיל קנקנתום לדיו הקיים כדי שתתחזק עמידתו. מכאן אנו למדים שמותר להוסיף לדיו תוספות לחיזוק עמידת הדיו.

2. דר. יורם ניר-אל, אנליזות להרכב הדיו והקלף ברסיסי מגילות ים המלח "The Black Ink of the Qumran Scrolls", Dead Sea Discoveries 3.2 [1996], pp. 157-167

3. מלאכת שמים כתב: "אין ליקח דיו מן השוק ... דלא כל הדברים המשחירים את המים נקראים דיו" (מלאכת שמים, בחכמה, כלל ד, ס'ג). וכן, ביום י"ד מנחם אב תשס"ג כתב מרן שבט הלוי תשובה נגד כתיבה בדיו של גויים לרפידוגרף, כי: "לא נעשה מסממני הדיו המקובל מדור דור" וכתב גם "שמעשה הדיו למצוה" ומסיים את מכתבו ב"טובים חומרת צדקתם של הראשונים מקולות של אחרונים בזה."  כידוע, יש רק סוג דיו אחד המקובל מדור דור עד ימי משה רבנו וזה דיו עשן עם שרף ובלי קנקנתום. ובלית ברירה, כשאין יודעים לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל, מותר לעשות דיו מעפצים וגומא וקנקנתום. אך בדיו של גויים לרפידוגרף אין לא עשן לא שרף לא עפצים לא גומא ולא קנקנתום, ומכיון שנעשה ע"י גויים הוא לא נעשה למצוה. חומרת צדקתם של הראשונים היא שדיו חייב להיות לכתחילה עם עשן ושרף ובלי קנקנתום, וההתר לעשות דיו בלי עשן ועם קנקנתום הוא בלית ברירה כי דיו עשן שבימיהם היה מתקלקל ונמחק בנקל.

4. "ויש לברר ממה עשוי הדיו בעט גרפיקאים, ואם אין בו חשש מצד המותר בפיך שפיר דמי לתייג בו לכתחילה." (יריעות שלמה, פרק ג, הערה 7).

5. "דיו דיותא – אומר ר"ת, דדיו שעושין מקליפת עצים ומבשלים אותו כדי שיהיה עב אותו הוא הנקרא דיו אבל דיו שעושין מעפצין שקורין אגלייא"ש בלע"ז – ההוא לא מיקרי דיו ... מתוך כך אומר ר"ת שאין לכתוב ס"ת בעפצים שקורין אגלייא"ש, דס"ת בעי דיו כדאמרינן בפ' הבונה: 'או שכתבו שלא בדיו - הרי אלו יגנזו', וההיא ברייתא בס"ת איירי כדמוכח בהקומץ רבה. ומיהו, י"ל דאפצא לחודיה לא מיקרי דיו, אבל כשמערבין בו קומוס שקורין גומא - נעשה דיו וראוי לכתוב בו." (תוספות הרא"ש, גיטין יט, א).  "מי עפצא לחודיה אין נקרא דיו, אבל כשמערבין בו קומוס שקורין גומ"א נקרא דיו וראוי לכתוב בו". (הלכות קטנות, ספר תורה, אות ו)

6. "לא יצא אלא בדיו, והוא הרכבת דברים רבים: מהם שמשחירין ומהם שמדביקין, וכל שיש בו בכדי להשחיר ולהדביק נקרא דיו שאין הכוונה אלא שיהא הכתב שחור ומקבץ הראות ושלא יהא נקל למחקו שלא בהיכר. ומאחר שכן אין אנו צריכין לפרש מעשה הדיו, אלא יש עושים אותו בדרך אחד ויש עושין אותו בדרך אחרת, ואין לחוש בכך, ואף על פי שראינו לקצת מפרשים שטרחו בזו – אנו אין לנו." (המאירי על מסכת מגילה, דף יח, ע'ב)

7. דיו עפצים וקנקנתום, פסול למגילת סוטה. (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד. רמב"ם, הלכות סוטה, פרק ד)

8. "מותר לתת אדרמינט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום" (תוספות, עירובין, יג, ע'א). מכאן אנו למדים שקנקנתום אסור.

9. "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע." (מרדכי, גיטין, יט, ע'א, בשם אור זרוע).

10. "ועל כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין בדיו שלנו [בלי עפצים]" (תוספות, שבת, כג ע'א).

11. "אומר רבינו תם: כיוון דספר תורה בעי דיו, אם כן דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה – דהא אינו קרוי דיו". "ואותו דיו שעושין מעפצים לעולם הוא לח ואינו קרוי דיו ופסול לכתוב ממנו ספר תורה תפילין ומזוזות כמו שפירשתי במקומו". (ספר התרומה, הלכות ספר תורה, קצ"ה).

12. "שלשה עשר פוסקים הפוסלים קנקנתום מעורב במי עפצא לכתיבת סת"ם ... ועתה מי יוכל לעמוד נגדם להתיר?" (הסופר לוי יצחק מברדיטשוב, תעלומות סופרים, שאלה לו, סעיף ב)

13. "ואם כתב בדיו של עשן השרוי במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשר בדיעבד, אבל מי עפצא וקנקנתום לבד בלא דיו מעשן אינו דיו כלל ...שכל האומר שהחיב"ר הוא דיו אינו אלא טועה." (הסופר לוי יצחק מברדיטשוב, תעלומות סופרים, שאלה מא, על פי תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל).

14. "כשר משמע דיעבד" (תוספות, שבת, כג, ע'א).

15. "ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים" (רמב"ם, הלכות תפילין, פ"א, ד).

16. "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי ... ואם כתב סת"ם במי עפצים וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים" (שו"ע הרב, או"ח, לב, ד).

17. "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום ... וזהו הכל למצוה מן המובחר בלבד, אבל לדינא גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום, וכן נוהגים לעשות כהיום ע"י תערובת שלשתן". (משנ"ב, הל' תפילין, לב, ג)

18. "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום". (משנ"ב, הל' תפילין, לב, ג)

19. "דלא יכתבו הסופרים במי עפצא וקנקנתום לחוד רק עם שרף שקורין גומא ובלא"ה פסול מה"ת לדעת רוב הפוסקים" (משכנות יעקב, תשובה לח).

20. "לכתחילה יזהר שאם עושה דיו ממי עפצים אפילו אם מערבו עם קנקנתום לא יעשנה בלי תערובת קומא ובדיעבד אין להחמיר ולפסול". (שונה הלכות, הלכות תפילין לב, ס'יג).

21. "דיו שיש בה דבר ממין האסור באכילה פסולה לספר תורה תפלין ומזוזות על כן אין ליקח דיו מן השוק שמא יש בה דבר טמא." (מלאכת שמים, בחכמה, כלל ד, ס'ג).

22. יריעות שלמה, פרק ג: "רק יש לברר אם אין בו חשש מצד המותר בפיך דהיינו שלא יהא מעורב בו דבר טמא." ובהערה 7 כתוב: "ויש לברר ממה עשוי הדיו בעט גרפיקאים ואם אין בו חשש מצד המותר בפיך שפיר דמי לתייג בו לכתחילה. ואפילו אם לא ירצו לגלות בחברה את סודות הדיו רק שיודיעו ויאשרו שאין בזה שום דבר מן החי ומן הענבים די בזה."

23. ביום ז' אדר תשע"ב נשאל הגר"מ פרידלנדר שליט"א האם דיו לסת"ם חייב להיות מן המותר בפיך. כבוד הרב ענה שהדיו חייב להיות מותר בפיך מדינא, כי הכתב הוא עיקר הסת"ם, ואיך יכול בכלל להיות הווה אמינא שדיו לא צריך להיות מותר בפיך?

24. ביום י"א אדר נשאל הרה"ג שמאי גראס שליט"א האם צורך הדיו להיות מן המותר בפיך הוא לכתחילה או בדיעבד או מצוה מן המובחר. כבוד הרב ענה שזה פשוט שזה מעיקר הדין. בדיוק כמו שקלף חייב להיות מן המותר בפיך, כך גם הדיו.

25. "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים" (ערוך השלחן, יורה דעה, רעא, לד).

26. "עתה הסופרים אין כותבים בזה הדיו [של עשן] מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל" (ברכי יוסף, יו"ד, רעא (ו) אות ז).

27. "וכן פסק בספר גט מקושר ובספר ברכי יוסף לעשות כמנהגינו עכשיו דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו." (משנ"ב, לב, ס'ח).

28. "וזה שכתב 'בין שיש בו מי עפצים [בין שלא במי עפצים]' - זהו להוציא מהסוברים דבעינן דווקא מדברים הבאים מן העץ." (ערוך השלחן, רעא, לא).

29. "ודע שהרמ"א כתב שטוב לתקן הדיו בדבר הבא מן העץ, אמנם גם רמ"א מודה דהעיקר לראות שתהיה הדיו שחורה ומתקיימת, ואם ע"י שיהדר אחר דברים הבאים מן העץ לא יכול לעשותה טובה כל כך, פשיטא דיעשה אותה משאר דברים כשרים שאינם מן העץ." (מלאכת שמים, בבינה, כלל ד', ס'ד)

30. הרה"ג שמאי קהת הכהן גראס שליט"א מספר בראיון מצולם: "אמר לי סופר - ר' שמאי אני יודע שכשאני מקפל את הפרשיות הן כבר נסדקות." סופר שכותב מזוזות אמר לנו: "כשאני מתחיל לגלגל את המזוזה אני שומע את הדיו מתפוצץ."

31. Manuscripts of the Greek Bible: An Introduction to Greek Palaeography, By Bruce Manning Metzger. Ch. IV

32. Ancient Egyptian Materials and Technology, edited by Paul T. Nicholson & Ian Shaw. Ch. Papyrus-Media used on papyrus

 
.

איזה דיו יותר כשר?


נתחיל בשאלה איזה אתרוג יותר כשר, מורכב או בלתי-מורכב?

עד לפני כ- 150 שנה השתמשו רבים מיהודי אירופה באתרוגים מהאי קורפו ביוון. אח"כ התגלה שאתרוגי קורפו מורכבים. הראי"ה קוק עודד את חקלאי ארץ ישראל לגדל אתרוגים בלתי-מורכבים ופסק שאתרוגים מורכבים פסולים. סוחרי האתרוגים המורכבים מיוון חששו לפרנסתם, ושכנעו רבנים לתמוך בהם ולהתקיף את האתרוגים מארץ ישראל. זה היה מאבק של תחרות מסחרית בתחפושת של הלכה ושמירה על מסורת. בסופו של דבר האמת ניצחה למרות ההתנגדות החריפה של החרדים נגד הרב קוק. ההתנגדות פרסמה את האתרוגים מארץ ישראל, ותומכי האתרוגים המורכבים נעלמו ואינם.  מי בימינו קונה אתרוג מורכב? איזה רב בימינו מעדיף אתרוג מורכב על פני אתרוג בלתי-מורכב?

איזה סכין שחיטה יותר כשר, מלוטש או לא-מלוטש?

לפני כ 250 שנה התחילו באירופה לשחוט בסכינים מלוטשים. קמו אז רבנים שהתקיפו את כשרות הסכינים המלוטשים ואסרו והטריפו את השחיטה בהם. ההתנגדות פרסמה את הסכינים המלוטשים ותוך כמה שנים הבינו כולם שהסכינים המלוטשים טובים יותר וכשרים יותר. המתנגדים לסכינים המלוטשים נעלמו ואינם. כל השוחטים בעולם עברו לשחוט רק בסכינים מלוטשים.

איזה דיו יותר כשר, עם עפצים וקנקנתום או בלי עפצים וקנקנתום?

מכל החומרים שאפשר לעשות מהם דיו, יש רק שני חומרים שגדולי עולם אוסרים להוסיף אותם לדיו ופוסלים את הדיו - קנקנתום ועפצים.

  • "אינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרושם, אלא בדיו" (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד). מכאן אנו למדים שבדיו אין קנקנתום. 
  • "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע." (מרדכי, גיטין, יט, ע'א, בשם אור זרוע).
  • "דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה – דהא אינו קרוי דיו" (ספר התרומה, הלכות ספר תורה, קצ"ה).
  • "ועל כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין בדיו שלנו [שאין בו עפצים]" (תוספות, שבת, כג ע'א).
  • "מותר לתת אדרמינט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום" (תוספות, עירובין, יג, ע'א). מכאן אנו למדים שקנקנתום אסור.
  • "כיצד מעשה הדיו? מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש..." (רמב"ם, הלכות תפילין, פ"א, ד).
  • "ספר תורה צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים שרוי במי עפצים" (שו"ע, יו"ד, רעא, ו).
  • "יכתבם בדיו שחור בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים" (שו"ע, או"ח, לב, ג). בלי מי עפצים הדיו חייב להיות שחור מעשן.
  • הרמ"א כותב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ" (שו"ע, יו"ד, רעא, ו). מכאן אנו למדים שלפי הרמ"א אין להוסיף קנקנתום לדיו כי קנקנתום לא בא מן העץ.
  • "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי וטוב לחוש לדבריו לכתחילה לעשות הדיו מעשן עצים או שמנים" (שו"ע הרב, או"ח, לב, ד).
  • "מעשן עצים - פי' ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום" (משנה ברורה, לב, ג).
  • "ואם כתב בדיו של עשן השרוי במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשר בדיעבד, אבל מי עפצא וקנקנתום לבד בלא דיו מעשן אינו דיו כלל" (הסופר לוי יצחק מברדיטשוב, תעלומות סופרים, שאלה מא, על פי תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל).
רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא בשם "דיו" ע"י גדולי הפוסקים - הרמב"ם, השו"ע, שו"ע הרב, והמשנה ברורה. גדולי הפוסקים מקפידים שלא לקרוא לצבע שחור עם קנקנתום בשם "דיו" .  לפי הגמרא (מגילה, יט, ע'א) קנקנתום הוא חומר למשחת נעליים - "קנקנתום חרתא דאושכפי".  לפי אור זרוע, מרדכי, רבנו תם, וספר התרומה, רק דיו עשן בלי קנקנתום ובלי עפצים כשר לכתיבת סת"ם. צבע שחור עם קנקנתום ועפצים פסול (לא רק אסור אלא גם פסול) לכתיבת סת"ם. למגילת סוטה צבע שחור עם קנקנתום פסול לכולי עלמא (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד). 

מעשה רב:
הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו בשנת תש"מ תפילין ר"ת חדשות, 
מהסופר של הרבי מלובביץ' שהתפרסם בזה שהוא כותב רק בדיו עשוי
מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי, בלי עפצים ובלי קנקנתום.
וזה הדיו שהוא לימד לתלמידיו לעשות.


מה ההבדל בין דיו שחור לצבע שחור?
  • "שאם תמחקנו יהיה נמחק" (רמב"ם, הלכות תפילין, פ"א, ד).
  • "ואם תרצה למחקו, תמחקהו מן העור ויימחה לגמרי ולא יישאר לו סימן כלל." (שו"ת הרמב"ם, סימן קלו). 
  • "ודאי כשרים כל מיני דיו העשויים קצת נקפים ועבין שעומדין ע"ג הקלף ואינן נבלעין בתוך גוף הקלף." (בני יונה, ס' רע"א).
  • "פלוגתת הפוסקים בדיו עי' בני יונה דהעולה להלכה ולמעשה כי גדר הדיו הוא הצבע השחור המעובה שאינו נכנס בתוך עובי קלף מעבר לעבר כצביעת בגדים, וגם אינו כמיא בעלמא, אלא ע"ג הקלף ונדבק בו ויכולין למחקו ולהסירו ממנו." (חידושי חתם סופר, גיטין, יט, ע'א).  
  • "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע." (מרדכי, גיטין, יט, ע'א, בשם אור זרוע). 
  • "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי וטוב לחוש לדבריו לכתחילה לעשות הדיו מעשן עצים או שמנים, שרויים במי עפצים וכיוצא בהם, שאם תמחקנה יהא נמחק." (שו"ע הרב או"ח, לב, ד).
  • "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה) 
דיו אפשר למחוק ולהסיר לגמרי מהקלף בלי שישאר על הקלף שום רושם כתב. צבע נספג פנימה אל תוך העור או הקלף ואי אפשר להסירו. בדיו הדין הוא הפוך מדין צבע. דיו אסור שיהיה כמו צבע. דיו חייב להשאר על פני הקלף כך שכן אפשר למחקו ולהסירו. למחוק מהקלף פירושו להסיר את הדיו לבדו, בלי לגרד או לחתוך חלק מהקלף ביחד עם הדיו. 

כל סופר יודע שאם מוסיפים קנקנתום לדיו, אי אפשר למחקו מחיקה נקיה בלי להזיק לקלף ובלי לחפור בתוך הקלף. לפעמים גם נהיה חור בקלף. זו הסיבה שדיו אמיתי חייב להיות בלי קנקנתום. אם מוסיפים קנקנתום, הדיו מפסיק להיות דיו והופך לצבע. אור זרוע, מרדכי, והצמח צדק, אמרו במפורש שאם מוסיפים קנקנתום לדיו, אין זה דיו אלא צבע.

יש שקוראים לכל צבע שחור המתקיים על הקלף בשם דיו ויש גם מי שקראו לצבע שחור עם קנקנתום בשם דיו. גדולי הפוסקים ידעו את דברי קודמיהם ואעפ"כ הם מאוחדים בדעתם ומדייקים בלשונם ומקפידים, כמו הרמב"ם, שהשם דיו יקרא רק על דיו עשן בלי קנקנתום, ולא על מי-עפצים וקומא וקנקנתום. הם התירו לכתוב בצבע שחור עם קנקנתום כי לא היה להם דיו עשן שאינו מתקלקל. אך, הם מאוחדים בדעתם ונזהרים ומקפידים שלא לקרוא לצבע הזה בשם דיו. מי יכול לעמוד נגד האחדות הזאת?

צבע שחור עם קנקנתום אינו נקרא דיו.
רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא דיו ע"י גדולי הפוסקים האחרונים.


אם דיו עשן בלי עפצים ובלי קנקנתום יותר כשר, אז למה כתבו במי-עפצים וקומא וקנקנתום?
  • "עתה הסופרים אין כותבים בזה הדיו [העשוי מעשן] מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל" (החיד"א, ברכי יוסף, יו"ד, רעא (ו) אות ז). 
  • "דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו" (משנה ברורה, הל' תפילין, לב, ח).
  • "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים" (ערוך השלחן, רעא, לד).
לפי ברכי יוסף, משנה ברורה, וערוך השלחן, כתבו במי-עפצים וקומא וקנקנתום בלית ברירה, כי דיו עשן שהיה בזמנם היה מתקלקל ונמחק בנקל ולא היה להם דיו עשן שאינו מתקלקל. ההתר לכתוב בעפצים וקנקנתום היה התר לשעת הדחק. מי שאבד במדבר ואין לו אוכל כשר, מותר לו לאכול לא-כשר.

אם יש דיו עשן שאינו מתקלקל, אין יותר צורך במי עפצים וקומא וקנקנתום. מי שאבד במדבר והגיע למקום ישוב, אינו רשאי יותר לאכול לא-כשר. חכמים הקפידו דבר ראשון להקטין ככל האפשר את הפסולים בסת"ם. שאר ההידורים בדיו ובכתב הם כאין וכאפס לעומת דיו שאין בו פסולים.

המשנה ברורה מביא גם את מגן אברהם שכתב "דבימיו לא ראה ג"כ לאחד מן הגדולים שנהג לעשות בדיו העשוי מעשן עצים ושמנים". עדות נוספת יש כאן שבזמנם לא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל,  וכתבו בדיו הטוב ביותר שהיה בידם.  כך היא ההלכה וכך צריך לנהוג.



מה מיוחד בדיו לנצח?
 

דיו לנצח הוא דיו עשן למצוה מן המובחר, בלי עפצים ובלי קנקנתום. על כן, דיו לנצח הוא דיו אמיתי כשר לכתחילה לכולי עלמא.

דיו לנצח מאושר ע"י ועד משמרת סת"ם. דיו לנצח קבל את הסכמתם של הרב מרדכי אליהו, הרב אלישיב, והרב שמואל הלוי ואזנר - שבט הלוי, באחדות נדירה ונפלאה של ספרדים, ליטאים, וחסידים [2].

במי-עפצים וקנקנתום יש ברזל גופרית וחומצה ששורפים את פני הקלף וגורמים לדיו לקפוץ ולפול מהקלף. דיו לנצח נקי מהחומרים המזיקים האלה ואינו נופל מהקלף. 


דיו לנצח טוב יותר מכל דיו אחר באיכותו ומהודר יותר בכשרותו. דיו לנצח אינו נסדק, אינו נפסל, ואינו נופל מהקלף. רק בדיו לנצח אפשר לכתוב סת"ם שאינם נפסלים.

דיו לנצח אפשר למחוק (אם צריך לתקן טעות) מחיקה נקיה מאד בלי להשאיר רושם כתב ובלי לגרום נזק לקלף.

אין הידור גדול יותר בסת"ם מכתב שחור בדיו עשן שאף פעם אינו נפסל. 

 מרן פוסק הדור שמואל הלוי ואזנר כתב על דיו לנצח: "דיו זו נעשתה לפי המסורה ועפ"י הפוסקים ריש סימן ל"ב - רק נתחזקה עמידתה - וגם הוא בגדר כתב יכול להמחק שהוא הנזכר ברמב"ם ועוד - ואע"פ שיש מעוררים דלכתחילה יש בזה איזה שינוי מהמקובל בטוח אני שדיו זה יפה ומהודר - והכותבים בה עושים כהלכה". 

הרה"ג יעקב מאיר שטרן שליט"א כתב על דיו לנצח: "נמצא דדיו הנ"ל הוא כשר בלי פקפוק." הרה"ג מרדכי פרידלנדר שליט"א, מו"צ בעדה החרדית, אמר על דיו לנצח: "דיו לנצח יציל את עם ישראל מסת"ם שנפסלים." הרה"ג שמאי קהת הכהן גראס שליט"א, גדול הפוסקים של חסידות בעלז, אמר בראיון מצולם על דיו לנצח: "יהודים משלמים הרבה כסף, מחפשים כל כך הרבה הידורים ... אבל זה היסוד. אם יש את הדיו הזה (אוחז בידו בקבוק של דיו לנצח) צריך לכתוב בדיו הזה כדי שהכתב יחזיק מעמד."

כולם יודעים שרק דיו לנצח יכול להציל את עם ישראל מסת"ם שנפסלים. סופרים שאכפת להם שהסת"ם שלהם ישארו כשרים לנצח כותבים רק בדיו לנצח.

הרה"ג שמאי קהת הכהן גראס שליט"א, על דיו לנצח:
"אם יש את הדיו הזה צריך לכתוב בדיו הזה כדי שהכתב יחזיק מעמד."




שווק דיו לנצח         info@diolanetzach.com

    חן:   053-726-0641    dio-lanetzach-il.blogspot.co.il            
 
    טל. ארה"ב    Tel. USA     +1-570-906-8486                            
.


[2]  כשרות הסכמות והמלצות    http://dio-lanetzach.blogspot.com/2011/12/blog-post_2215.html


.

שאלות ותשובות

שאלות ותשובות

ש.  סופר שאל את הרה"ג יעקב מאיר שטרן שליט"א: בדיו (של גויים) לרפידוגרף יש בעיות בכשרות. אחד מלקוחותי דרש ממני לתייג לא ברפידוגרף אלא רק בעט ציפורן, שטובלים אותה בקסת עם דיו כשר. היות ומביאים מחו"ל דיו לרפידוגרף כשר, האם אני יכול לתייג לההוא עם עט רפידוגרף?
  • תשובת כבוד הרב: אם זה "דיו לנצח" אתה יכול.

ש.  מדוע "דיו לנצח" יקר יותר מדיו עפצים ותחליף-קנקנתום סינטטי?
  • ההבדל בין דיו לנצח לדיו עפצים וגופרת ברזל הוא כמו ההבדל בין זהב לברזל. זהב נשאר יפה ונוצץ לעולמים. ברזל מחליד מתקלקל ונפסד עם הזמן. חתן שרוצה לתת לכלתו טבעת זהב, צריך לשלם עבור זהב. אי אפשר לקנות זהב במחיר של ברזל. גם אי אפשר לקנות יריעת קלף במחיר של יריעת קרטון. וכן, יש תפילין שעולים 3000 דולר ויש תפילין שעולים 300 דולר. יש אתרוג שעולה 1000 שקל ויש אתרוג שעולה 100 שקל. וכו'. השאלה מדוע "דיו לנצח" יקר יותר מדיו עפצים וגופרת ברזל, כמוה כשאלה מדוע זהב יקר יותר מברזל, מדוע קלף יקר יותר מקרטון, ומדוע תפילין מהודרים יקרים יותר מתפילין פשוטים.
אכן מחיר הדיו יקר יותר, אך מחיר הדיו אפסי ביחס למחיר הסת"ם. דיו לנצח הוא הדיו היחיד שאינו נפסל במים/קיפולים/סדקים/דהיה/נשירת אותיות. מחיר הדיו גם זניח ביחס למחיר הקלף. עבור מחיר הדיו שהסופר משקיע במזוזה, הוא צריך להוסיף בערך שקל אחד עבור דיו לנצח. זו תוספת אפסית ביחס למחיר הסת"ם.
השאלה איננה כמה עולה דיו לנצח, אלא, כמה הסופר מפסיד כשאינו משתמש בדיו לנצח. הסופרים שכותבים בדיו לנצח מרויחים גם מזה שהלקוח מוכן לשלם יותר עבור סת"ם שאינם נפסלים.
הלקוחות מאד שמחים לשלם תוספת של 5% כשהם יודעים שאינם צריכים לחשוש יותר מפסולים. הרבה לקוחות בחו"ל שמזמינים ספרי תורה שמחים לשלם עוד 10% - 5% עבור דיו לנצח. ללקוח זו תוספת קטנה לעומת התועלת, והסופר מרויח הרבה יותר ממה שהוא משלם עבור הדיו.
הנחה מיוחדת:  מי שמוכר לכל קונה תפילין מהודרים וכשרים לכתחילה במחיר של תפילין פשוטים וכשרים בדיעבד, רשאי לקנות דיו לנצח במחיר של דיו עפצים ותחליף-קנקנתום סינטטי.
מחיר החומרים המשמשים ליצור דיו לנצח יקר לאין ערוך יותר ממחיר החומרים המשמשים ליצור דיו עפצים ותחליף-קנקנתום סינטטי. אחרי הוספת הוצאות ייצור, השגחה, דמי משלוח מחו"ל, ושווק, מחיר הדיו בקושי מכסה את ההוצאות.
גם אם הסופר מוכר את הסת"ם באותו מחיר, עדיין הסופר מרויח מהשמוש בדיו לנצח, יותר ממחיר הדיו, כי: 
  • דיו לנצח מוסיף לסופר מוניטין ויותר לקוחות ירצו לקנות ממנו.
  • לסופר שכותב בדיו לנצח יש רשות למכור סת"ם כתובים בדיו לנצח תוך שימוש במוניטין ובסימנים המסחריים: תורה לנצח, מזוזה לנצח, תפילין לנצח, מגילה לנצח. 
  • אחרי שהסופר מתרגל לכתוב בו, הוא כותב יותר מהר.
  • דיו לנצח חוסך הרבה זמן שמתבזבז על מחיקות ותיקונים, כי דיו לנצח נמחק יותר מהר בגרוד עם סכין ונמחק נקי לגמרי בלי כתמים ובלי נזק לקלף. זה גם מונע את ירידת המחיר של הסת"ם שנגרמת ע"י ירידה ביופי הסת"ם.
ש.  הדיו זורם מהר מדי. מה עושים?
  • חשוב מאד לחתוך את הקולמוס בצורה נכונה שתתאים לזרימת הדיו ולמהירות הכתיבה. לדיו לנצח סופרים חותכים את הקולמוס חד יותר, עם אף ארוך, ועם חריץ קטן ודק יותר.

ש.  האם דיו לנצח נעשה ע"י בישול?
  • בדיו לנצח יש שרף לח מן העץ וגומא. שניהם מבושלים.

ש.  האם יש בדיו לנצח פחם של עצמות שרופות?
  •  לא. פחם כזה אינו כשר.

ש.  האם משגיח הכשרות יודע בדיוק מה יש בדיו לנצח?
  • כן. למשגיח יש נסיון של יותר מעשרים שנה בהשגחת כשרות למהדרין. המשגיח הוא גם סופר סת"ם ומגיה מוסמך והוא בקיא בהלכות סת"ם. נדיר מאד למצוא רב שהוא גם מנוסה בהשגחת כשרות למהדרין וגם בקיא בהלכות סת"ם. הוא גם חתם על התחייבות לשמירת סודיות. כל מי שמנסה לגלות ממנו מה יש או אין בדיו לנצח מקבל בכוונה תשובות מבלבלות.

ש.  יש מוצרים שיש עליהם שלש או ארבע השגחות. מדוע אין לדיו לנצח כמה השגחות?
  • אין לנו ענין בפוליטיקה. יש מוצרים שמסיבות פוליטיות יש עליהם גם חמש השגחות. מי שמשלם עבור ההשגחות הנוספות זה הצרכן.

ש.  האם יש בדיו לנצח שלאק?
  • לא. שלאק אינו כשר. רוב סוגי הדיו של הגויים מכילים שלאק. לצערנו יש עדיין סופרים שמשתמשים בדיו של גויים ברפידוגף, בלי לדעת שהוא מכיל שלאק טמא או בלי לדעת ששלאק הוא חומר טמא. יש גם סוגי דיו של גויים המכילים פרוטאינים וגליצרין - רובם באים מן החי.

ש.  אם שלאק אינו כשר, איך זה שיש רבנים שמתירים אותו?
  • אילו ידעו כל מה שצריך לדעת על שלאק, היו מבטלים את ההתרים. ההתרים שניתנו לשלאק ניתנו בטעות, בלי לדעת שהוא מיוצר ע"י חרקים טמאים בתוך גופם. הסברה כאילו שלאק דומה לדבש מקורה בטעות בידיעת המציאות. הפוסקים שהתירו את השלאק הוטעו ע"י יועצים לא טובים. הם מעולם לא נסעו להוֹדוּ כדי לראות איך החרקים שם מייצרים אותו או ללמוד מהמדענים שם כיצד השלאק מיוצר. גם טעות זו נתגלתה ע"י מומחים באמריקה. כאן אפשר ללמוד יותר על מקור השלאק וטומאתו
    http://indiainks.blogspot.com/2011/08/blog-post.html  

ש. מדוע אין לדיו לנצח השגחה של בד"צ בארץ?
  • א. יש לדיו לנצח אישור של ועד משמרת סת"ם והמלצות מגדולי הרבנים בארץ ישראל. אחד מגדולי הפוסקים בסת"ם בארץ ישראל יעץ לנו להמנע מבד"צים בארץ שמתמחים בכשרות דברי מאכל, וצייתנו לדעת תורה.
ב. דיו לנצח מיוצר באמריקה. ההשגחה הטובה ביותר יכולה להנתן רק ע"י משגיח נאמן שגר קרוב למקום הייצור. השגחה מרחוק היא חסרת ערך. באמריקה יש יותר חרדים מאשר בארץ ישראל והם מקפידים על כשרות למהדרין לא פחות מהחרדים בישראל. כמו שדיו לנצח כשר עבור החרדים באמריקה, כך הוא גם כשר לחרדים בישראל. הרב שמשגיח על כשרות דיו לנצח נאמן גם על סוכנויות ההשגחה של חסידות סאטמאר ושל חסידות בעלז באמריקה. המשגיח נבחר גם בזכות היותו סופר סת"ם מוסמך ובקיא בהלכות סת"ם, בנוסף להלכות כשרות.  
ג. מי שאינו מאמין להשגחה על דיו שאין בו שום מקום לספקות וחששות, כיצד הוא מצפה שיאמינו לכשרות הסת"ם שהוא כותב בלי שום השגחה?

ש.  יש אומרים שהחתם סופר פסק שדיו חייב להיות כזה שנעשה אדום כשהוא ישן.אם דיו לנצח נשאר שחור לנצח, אולי הוא אסור לפי החתם סופר?
  • טענה זו היא טעות בהבנת דברי החתם-סופר. במשנה ברורה סימן לב, (קכח) כתוב: "אבל החתם סופר בחיו"ד בסי' רנ"ו פליג עליו וסובר דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן הרי הוא כשר שהרי הוא נכתב בדיו ולהכי נאמרה ההלכה לכתוב בדיו להורות דצריכה היא רק להכתב בדיו וכך דרכו של רוב דיו לכשיזקין יכהה מראיתו ויתהפך קצת לאדמדם ונעשית כעין מראה [שקורין בל"א ברא"ן]." 
דברי החתם-סופר והמשנה-ברורה נועדו להכשיר דיו עפצים וקנקנתום למרות שהוא נעשה אדום. "דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן הרי הוא כשר".  ("כשר משמע דיעבד" - תוספות, שבת כג ע' א). שנוי הדיו משחור לאדום הוא שנוי לגנאי, לא שנוי לשבח. על כן, היה צורך בהתר לדיו כזה בגלל השנוי. מי שחושב ששבח הוא לדיו שנעשה אדום לכשיזקין, פשוט לא הבין את דברי החתם-סופר והמשנה-ברורה. דיו שנשאר שחור לנצח עדיף לכולי עלמא.

ש.  יש אומרים שמשה רבנו כתב בדיו עם קנקנתום ואסור לנו לשנות. מי התיר לבטל את הקנקנתום?
  • הגרי"ש אלישיב אמר בחריפות שאסור לשנות מהדיו שהיה קיים מימות משה רבינו ועד היום. משה רבנו לא כתב בדיו עם קנקנתום, אלא רק בדיו עשן בלי קנקנתום, ויש לכך הרבה ראיות:
א. הדיו היחיד שיש עליו מסורת מאז ימי משה רבנו הוא דיו עשן. עד תקופת בית שני היה קיים בעולם  רק דיו עשן. דיו עם קנקנתום לא היה קיים בימי משה רבנו. דיו קנקנתום הומצא ע"י היוונים כ-1400 שנה מאוחר יותר, בתקופת בית שני.דיו קנקנתום הוא חכמה יוונית.
ב. רבי מאיר מתאר את החידוש שיש לו - הטלת קנקנתום לדיו. "דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו." (עירובין יג ע' א). לתוך הדיו דייקא - קודם עשה דיו עם עשן ואח"כ הוסיף לו קנקנתום. רבי מאיר היה הראשון שכתב בדיו עם קנקנתום - 1400 שנה אחרי ימי משה רבנו אילו היה משה רבנו כותב בדיו עם קנקנתום, לא היה כאן חידוש ורבי עקיבא ורבי ישמעאל היו יודעים מהקנקנתום עוד לפני רבי מאיר.   
ג. אילו היה משה רבנו כותב בדיו עם קנקנתום, לא היתה בגמרא מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל האם מותר או אסור להוסיף קנקנתום לדיו. לא יתכן שתהיה מחלוקת על משה רבנו. 
ד. חומר הקנקנתום נקרא במשנה "קלקנתוס" שהוא שמו המקורי ביוונית. אילו היה משה רבנו משתמש בקנקנתום, 1400 שנה לפני תקופת התנאים, היה לחומר זה שם בלשון הקודש. העובדה שיש לחומר זה שם רק ביוונית ולא בלשון הקודש מוכיחה שהוא הגיע לארץ הקודש מיוון בתקופה בה שלטו היוונים בארץ הקדש (לפני תקופת החשמונאים). ואעפ"כ לא הוסיפו אותו לדיו סת"ם, אלא רק כמאה שנה אחרי חורבן בית שני. 
ה. הרמב"ם כותב (הלכות תפילין פ' א): "כיצד מעשה הדיו? מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן ... וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות, ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים." מכאן אנו למדים שדיו עשן הוא למצוה מן המובחר ואילו דיו עם קנקנתום כשר בדיעבד ("כשר משמע דיעבד" - תוספות, שבת כג ע' א). אילו היה משה רבנו כותב בדיו עם קנקנתום היה הרמב"ם פוסק להיפך. 
ו. כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, מסכימים שדוקא דיו עשן הוא המהודר ביותר. רוב הפוסקים אוסרים לכתחילה להוסיף קנקנתום לדיו. אילו היה משה רבנו כותב בדיו עם קנקנתום, היו פוסקים להיפך
ז. צמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה)
ח. גם המציאות המדעית מאשרת את הכתוב בכתבי הקדש. המגילות העתיקות שנמצאו במדבר יהודה מתקופת בית שני נכתבו בדיו עשן בלי קנקנתום. המגילות נבדקו במעבדה של הכור האטומי בנחל שורק ונמצא שאין בדיו קנקנתום. (קנקנתום עשוי מברזל וגפרית - חומרים שקל מאד לגלות אותם במעבדה, אם ישנם.) זה מוכיח שלפני תקופת התנאים כתבו בדיו בלי קנקנתום.
מכאן אנו למדים שמשה רבנו כתב בדיו עשן בלי קנקנתום, ולדעת הגרי"ש אלישיב אסור לשנות.   ואם בגלל סבל החורבן וקושי הגלות החלפנו את הדיו - מצוה עלינו להחזיר עטרה ליושנה ולחזור ולהשתמש בדיו עשן בלי קנקנתום. הרמב"ם אומר: "כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." (הלכות קדוש החודש, יז, כד). הראיות שמשה רבנו לא כתב בדיו עם קנקנתום הן ראיות שאין בהן דופי.  כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, מסכימים שדוקא דיו עשן הוא המהודר ביותר. רוב הפוסקים אוסרים לכתחילה להוסיף קנקנתום לדיו.  אם יש דיו עשן מהודר שאינו נסדק, אינו מתקלקל, ואינו נפסל, חובה להשתמש בו (לא רק רשות, אלא חובה) כדי להציל את עם ישראל מסת"ם פסולים כתובים בדיו עפצים וקנקנתום שנסדק ונפסל בקלות.

ש.  האם מותר לעשות דיו עם חומרים סינטטיים?
  • דיו "קנקנתום ועפצים" בימינו עשוי מחומר כימי סינטטי ששמו בעברית "גופרת ברזל" ונוסחתו הכימית היא FeSO4·7H2O (זהו החומר הסינטטי שמחליף בימינו את החומר הטבעי העתיק הקרוי ביוונית קנקנקתום). בימינו כל גופרת הברזל המצויה היא פסולת תעשייתית סינטטית שהיא תוצר לוואי של יצור חומרים אחרים בבית חרושת. בימינו אין להשיג קנקנתום טבעי כי הוא מאד מלוכלך כשחוצבים אותו מן האדמה, ולחצוב ולנקות אותו מאד קשה ויקר. בתמונה הבאה אפשר לראות ערימות גדולות של גופרת ברזל סינטטי ירוק שמושלך כפסולת בחצר בית חרושת במדינת פינלנד. זהו סוג גופרת הברזל הסינטטי ממנו עושים דיו "קנקנתום ועפצים" בימינו. מכאן אנו למדים שאין כל מניעה מלעשות את הדיו מחומרים סינטטיים ואפילו מפסולת תעשייתית סינטטית.


    גם החומר השחור שנותן לדיו "קנקנתום ועפצים" את צבעו השחור הוא חומר סינטטי - עשוי בידי אדם - שאינו מצוי בטבע. גופרת הברזל מתחברת עם החומצה הטאנית והחומצה הגאלית שיש במי עפצים וכך נוצר קומפלקס אורגנו-מתכתי סינטטי של ברזל שנותן לדיו את צבעו השחור. הצבע השחור של הדיו בא רק מהחומר הסינטטי הזה, ואין מי שיעלה על דעתו לאסור אותו בגלל שהוא סינטטי בן סינטטי. אילו היה אסור לעשות דיו מחומרים סינטטיים, לא היו הפוסקים מתירים להשתמש בדיו כזה. גם מכאן אנו למדים שאין כל מניעה מלעשות את הדיו מחומרים סינטטיים.

    כל העשן בדיו לנצח הוא טבעי, לא סינטטי. לעומת זאת, כל החומר השחור בדיו עפצים וגופרת ברזל הוא סינטטי בן סינטטי.    דיו לנצח יותר טבעי ופחות סינטטי מדיו עפצים וגופרת ברזל.

ש.  יש אומרים שאסור לעשות דיו אלא רק מחומרים הבאים מן העץ כי כך פסק הרמ"א.
  • הרמ"א לא פסק לאיסור. הרמ"א כותב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ" (יורה דעה, רעא (ו)).  "ולכתחלה טוב ליזהר" איננו פסק לאיסור. למעשה אין שום דיו בימינו שעשוי רק מדברים הבאים מן העץ. לדוגמא, הדיו הנפוץ עשוי עם קנקנתום. קנקנתום לא בא מן העץ. קנקנתום הוא חומר כימי הבא מן האדמה. (בימינו אין משתמשים יותר בקנקנתום טבעי אלא בגופרת ברזל סינטטי שנוצר כפסולת תעשייתית.) ערוך השלחן מפרש את דברי השלחן ערוך "בין שלא במי עפצים": "וזה שכתב 'בין שיש בו מי עפצים [בין שלא במי עפצים]' - זהו להוציא מהסוברים דבעינן דווקא מדברים הבאים מן העץ." (ערוך השלחן, רעא, לא)
  • הגאון בעל מלאכת שמים מלמדנו שעיקר מעלת הדיו הוא הצבע השחור וקיום הכתב לאורך ימים, ואין להדר בדברים הבאים מן העץ אם זה פוגע באיכות הדיו: "ודע שהרמ"א כתב שטוב לתקן הדיו בדבר הבא מן העץ, אמנם גם רמ"א מודה דהעיקר לראות שתהיה הדיו שחורה ומתקיימת, ואם ע"י שיהדר אחר דברים הבאים מן העץ לא יוכל לעשותה טובה כל כך, פשיטא דיעשה אותה משאר דברים כשרים שאינם מן העץ." (מלאכת שמים, כלל ד', ס'ד, בבינה) 

ש.  יש אומרים "חדש אסור מן התורה".  מי התיר לחדש מה שלא היה מקובל מדורי דורות? אסור לנו לשנות ממנהג אבותינו, על כן חייבים להמשיך ולכתוב בדיו עם קנקנתום.


  • "חדש אסור מן התורה" הוא מליצת החת"ם סופר נגד תנועת ההשכלה והרפורמים. כפי שראינו לעיל, מנהג אבותינו מאז ומעולם היה לכתוב בדיו עם עשן. ליוצאי תימן יש עד ימינו אלה מסורת של כתיבה גם בדיו הרמב"ם - דיו עשן בלי קנקנתום. ברוסיה, עד לפני מלחמת העולם הראשונה, גם כן היו סופרים גדולים שכתבו בדיו עם עשן. רבי ראובן הסופר שכתב עבור אדמו"ר הזקן ורבי נתנאל הסופר בירושלים כתבו בדיו עם עשן. 
כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, מסכימים שדוקא דיו עשן הוא המהודר ביותר. רוב הפוסקים אוסרים לכתחילה להוסיף קנקנתום לדיו. ההתר החדש להוסיף קנקנתום לדיו הוא הוא השינוי ממנהג אבותינו - התר שנתן בלית ברירה, בשעת הדחק, כיון שדיו עשן בימיהם היה מתקלקל ונמחק בנקל. כמו שאמרו החיד"א וערוך השלחן:  "עתה הסופרים אין כותבים בזה הדיו מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל" (ברכי יוסף, יו"ד, רעא (ו) אות ז);  "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן" (ערוך השלחן, רעא, לד).  גם בימי המג"א עשו שינויים בהרכב הדיו כדי למנוע את הפגמים המצויים לרוב. 
המציאות בימינו היא שדיו עם קנקנתום (גופרת ברזל) נסדק בקלות וגורם לפסולים אפילו בסת"ם מהודרים ביותר.  אם יש דיו עשן מהודר לכתחילה שאינו נסדק, אינו מתקלקל, ואינו נפסל, חובה להשתמש בו (לא רק רשות, אלא חובה) ולהחזיר עטרה ליושנה, כדי להציל את עם ישראל מסת"ם פסולים כתובים בדיו שנסדק ונפסל בקלות.

ש.  במסכת נדה (כ, ע'א) אנו לומדים: "רבי אמי פלי קורטא דדיותא". על כן, יש אומרים שדיו חייב להיות כזה שהוא מתייבש, נעשה קשה, ונשבר.
  • פלי קורטא הוא תאור מעשה בסוג אחד של דיו שהיה בימיהם. תאור מעשה או תאור מציאות אינם פסק הלכה שכך צריך להיות.

    רשי מפרש: פלי קורטא דדיותא - מבקע חתיכות דיו יבש. מה פירוש המלה "מבקע"? לפני קריעת ים סוף אמר ה' למשה רבנו: "הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו". הים אינו עשוי מחומר קשה שנשבר. מכאן אנו למדים שהמלה "מבקע" שייכת לכל דבר שאפשר להפרידו לחלקים נפרדים גם אם הוא רך כמו מים. על כן, "פלי קורטא" פירושו חותך ומפריד חתיכה, בין בשבירה, בין בחתוך בסכין, ובין בקריעה בידים. אין שום ראיה לסברה ש"פלי" פרושו שבירה של חומר קשה.

    דיו לנצח יבש אפשר תמיד לחתוך בסכין או לקרוע לחתיכות בידים. אם רוצים, אפשר גם לאפות דיו לנצח יבש בתנור חם עד שהוא נעשה קשה ונשבר.

ש.  האם יש יתרון בכתיבה חדה ודקה?
  • כבוד הרב קנייבסקי שליט"א נשאל שאלה דומה






    כתב שנשאר כשר לאורך ימים - עדיף.

    יש סגנון כתיבה שנחשב מהודר ויקר יותר בעיני הצבור למרות שהוא נגד דעת הפוסקים. ב"ברוך שאמר" וב"אור זרוע" (חלק א' תקנ"ה), נאמר בשם רבי יהודה החסיד: "יותר טוב שימעט כבודו וירבה כבוד שמים לכתוב קצת כתיבה עבה". הרמ"א כותב (או"ח, ל"ב, ד'): "ולכתחילה יכתוב כתיבה גסה קצת שלא יהיו נמחקים מהרה." קסת הסופר (כ', ה') מוסיף ואומר: "לכתחילה יכתוב כתיבה גסה קצת. וגם הקוין הדקין שבאותיות אל יעשה אותן דק ביותר אלא יעבה אותן קצת שלא יהיו נמחקים מהרה". קסת הסופר מפריד שני נושאים שונים זה מזה: א. כתיבה גסה קצת, ב. המנעות מקוים דקים כדי שלא יהיו נמחקים מהרה.
    מכאן אנו למדים שמאז ימי קדם היתה כנראה מחלוקת בין "כבוד הסופר" (כתיבה חדה/עדינה/דקה) ל"כבוד שמים" (כתיבה קצת עבה או גסה). סגנון כתיבה שמוסיף כבוד וכסף לסופר, הוא הפך כבוד שמים. מכיון שכתיבה כזאת היא נגד דעת הפוסקים, היא לא יכולה להיות כשרה לכתחילה. כתיבה מהודרת וכשרה לכתחילה צריכה להיות קצת גסה.

    בכל המגילות העתיקות שנמצאו מתקופת בית שני, אין קוים דקים ואין קוצים חדים. כל הקוים וכל החבורים בתוך האותיות כתובים בקוים גסים.

    כתיבה חדה עם קוים דקים גורמת לפסילה מהירה יותר של הסת"ם. הקונים רוצים שהסת"ם שלהם ישארו כשרים לכתחילה לאורך ימים ושלא יפסלו במהרה. כתיבה חדה כשרה בדיעבד. כתיבה מהודרת צריכה להיות קצת גסה.

    בקוים דקים עם דיו עפצים ותחליף-קנקנתום סינטטי, הדיו מרחף על פני הסיבים העליונים של הקלף ואינו נדבק אליהם כראוי. זו הסיבה שכתב כזה נמחק ונפסל בקלות. דיו לנצח עוטף את הסיבים העליונים של הקלף ונצמד אליהם היטב, ועם זאת, נשאר על פני הקלף ואינו חודר לתוך עומק הקלף.

Dio Lanetzach, in English


TM דיו לנצח  is a pure  דיו עשן   for  סת"ם  which is strictly kosher - מהודר לכתחילה.  It is manufactured in the USA by Torah observant Jews. It is  כשר למהדרין  under the supervision of   OKaf Orthodox Kosher.




To Order Dio Lanetzach Contact

info@diolanetzach.com

טל. ארה"ב    Tel. USA     +1-570-906-8486

דיו לנצח   is water-resistant, flexible, and break-resistant.  סת"ם  written with  דיו לנצח  are so durable, that, even if we abuse them, they remain kosher. Folds and wrinkles in the קלף and wetting the קלף in water did not damage דיו לנצח.

דיו לנצח  is  certified and recommended by  ועד משמרת סת"ם   and by the world's greatest Rabbis. 
To see the certifications and recommendations click here.

All conventional inks used by  סופרים  today contain  קנקנתום  and  מי עפצים  with acids. The acids burn the  קלף  and cause the ink to flake off when it gets old. This is a Greek ink formula introduced after  חורבן בית שני.  Before the  חורבן, the only ink used by  סופרים  was  דיו עשן. The Dead-Sea scrolls were written with  דיו עשן - an ink which remained black on the  קלף  for 2,000 years. The Greek ink also contains gum. When the gum dries, the ink cracks, breaks, and falls off the  קלף.  Most defects found in non-kosher  סת"ם  today are caused by defects in this brittle Greek ink. 




Comparing the strength of dry ink.
Left: conventional Greek ink - very brittle, easily breaks into splinters.
Right:  דיו לנצח - flexible like rubber, does not break and does not tear.




Water is flowing over a parchment written with  דיו לנצח.
The ink did not dissolve and did not smear.



This parchment was written with  דיו לנצח.  It was soaked with water as shown
in the previous photograph then dried, three times. The ink was not smeared.
The upper left corner and the lower right corner were sharply folded
forwards and backwards, 200 times, and the ink did not crack.



The Greek ink loses its black color over time and turns red. The reason is that the  קנקנתום contains iron. The iron reacts with oxygen in the air and turns into rust.  דיו לנצח, on the other hand, remains black forever. Without  קנקנתום  there is no iron, no rust, and no red color.

It is very difficult to make good ink with  עשן. Therefore, the Greek ink rarely contains it. And, if it does, it contains only minute amounts.  דיו לנצח, on the other hand, is a pure  דיו עשן  with strong flexible adhesives and strengthening materials. The  עשן  ensures that the ink will remain black forever. Since it has no  קנקנתום, it can never fade or turn red like the Greek ink. The flexible adhesives and the strengthening materials help  דיו לנצח  to adhere well to the  קלף  and not break off.  דיו לנצח  adheres to the  קלף  so well that nothing can get it off, except scraping it with a knife
when it is necessary to correct a mistake.

All  פוסקים  agree that only  דיו עשן  is  כשר לכתחילה. The Greek ink with  קנקנתום  is kosher  בדיעבד.  It was permitted also  לכתחילה  because there was no other choice. Most of the ראשונים  prohibit ink which does not contain  עשן.  Some  ראשונים  prohibit ink with  קנקנתום, while others prohibit ink with  מי עפצים. The Greek ink was allowed only because there was no other choice. A good  דיו עשן  was not available. Even those who allowed the Greek ink with  קנקנתום, say that  דיו עשן  is better - למצוה מן המובחר.

Parchments written with  דיו לנצח  were folded back and forth 200 times and the ink was not damaged. They were also immersed in water and the ink was not smeared.  דיו לנצח  is also free from the acids found in the Greek ink. (The Greek ink contains acids - this is why it smells like vinegar. The acids burn the  קלף  and cause the ink to flake off when it gets old.)

סת"ם  written with  דיו לנצח  are intended to stay kosher forever. Because of the flexibility, water-resistance, no acids, and strong adhesion of the ink, they can remain kosher longer than any other  סת"ם  written in the past 2,000 years.

You work hard and take pride in the  סת"ם  you write. Don't you want your  סת"ם  to remain kosher for hundreds, maybe thousands, of years?



How To Use   דיו לנצח
 

דיו לנצח  flows differently from Greek ink. Changing from one ink to another, always requires some practice and getting used to the different flow of the new ink.

Cut the  קולמוס  in such a way that will match it to the ink flow, to the writing speed, to the tilt angle of the קולמוס  relative to the  קלף, and to the tilt angle of the table relative to the ground. General instructions for cutting a  קולמוס  can be found here [1][2]. After dipping the  קולמוס  in the ink, some Sofrim touch the surface of the ink again with the tip of the  קולמוס  to let down excess ink from the  קולמוס .

The best kind of  קלף  for writing with  דיו לנצח  is dense, with no hair, and not porous. Avoid using low-quality porous spongy soft  קלף  which soaks the ink and causes spreading. The best way to test the quality of the 
קלף  is with test-water that contains 90% water and 10% alcohol. (For example: 1 part of vodka with 40% alcohol and 3 parts water, or 1 part of 90% isopropyl alcohol and 8 parts water.) Drip a drop of test water on the edge of the קלף . If the drop soaks in, in less then one minute, it is bad-quality קלף . If the drop stays on the קלף as a bead for three minutes or more, it is good quality קלף .

 
In the evening, or a few hours before use, turn the bottle or the ink-well upside down and shake well. A new bottle needs to be shaken longer for the first time. Wait a few hours for the foam to settle down.

For writing on  גויל  use only גויל without  קטירה. The קטירה  prevents the ink from adhering to the גויל .

דיו לנצח  can be diluted only with clean water, preferably distilled water. Do not add a  “מדלל”  or any other material to the ink. Be extra careful to keep the ink away from liquid Greek ink and from vinegar or any other acid. Do not leave the bottle open all night to make the ink thicker. Refill the  קסת  in the evening at the end of the writing day. Do not leave the  קסת  half empty overnight.

On a dry day, raise the humidity in the room to 60% . If the ink dries on the  קולמוס, it can be easily wiped off with alcohol (preferably 90%). All alcohol types are good. Wipe the  קולמוס  with alcohol, especially the slit, every 20-30 minutes, to prevent drying.  דיו לנצח  is water resistant - it does not wash off in water when dry.

To make corrections, wait for the ink to dry. Then, scrape it lightly with a sharp knife. It is easy to scrape off, and leaves a clean  קלף . The use of  דיו לנצח  saves a lot of time which is otherwise wasted on corrections.

Before folding  פרשיות של ראש  wait at least 24 hours, for more complete drying of the ink. After making a small correction on Tfillin or Mezuzah (which never includes a large area of ink) you can wait at least one hour for regular drying, then use a warm hair drier for a few minutes to speed up the drying. NEVER use a hair dryer on wet ink.The ink dries in stages. Complete drying of the ink takes about 3 weeks.


There is a special formula (#114) of  דיו לנצח  for use in a Rapidograph pen. To prevent drying of the ink when the pen is not in use, add a few drops of water to the pen cover before closing it, and keep the pen vertically with the writing tip down. To clean a clogged pen, soak all parts in alcohol overnight. Do not let דיו לנצח  come in contact with alcohol. It can damage the ink.


A Note About Sharp Writing

The  שלחן ערוך  and  קסת הסופר  say that  סת"ם  writing should be a little thick, avoiding sharp thin lines, to protect the ink from falling off too soon. Some  סופרים  write with sharp thin lines, contrary to what the  שלחן ערוך  and  קסת הסופר  say. Sharp writing looks nice when new and brings glory to the  סופר. However,  אור זרוע  says that a  סופר  should strive to minimize his own glory and maximize the glory of  שמים  by writing a little thick.

Most buyers don't know that the writing should be a little thick, without sharp thin lines. They want their  סת"ם  to remain kosher for as long as possible. Therefore, sharp writing may have in it an element of misleading the buyer.

With the Greek ink, thin lines remain on top of the upper fibers of the  קלף  and do not bind well to them. That's why they can sometimes fall off.  דיו לנצח  on the other hand, wraps the upper fibers and adheres well to them. The superb adhesion of  דיו לנצח  to the  קלף  helps the writing to be a little thick, as required.


To Order Dio Lanetzach Contact

info@diolanetzach.com

טל. ארה"ב    Tel. USA     +1-570-906-8486


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


Limited warranty: If the ink is defective, the bottle will be replaced - no charge.
Statements herein may never be interpreted as a warranty on סת"ם. We have no control over the parchments or over what is done with the ink and how it is used after it is sold.

Each of the expressions in the following list, when used in relation to leather, parchment, ink, and paint products, is a trademark owned by Zvi Shkedi and his sons.

לנצחTM, דיו לנצחTM, סת"ם לנצחTM, מזוזה לנצחTM, תורה לנצחTM, מגילה לנצחTM, תפילין לנצחTM
קלף לנצחTM, כשר לנצחTM, כשרים לנצחTM, שחור לנצחTM
Kosher-ForeverTM, LanetzachTM, Dio-LanetzachTM

Copyright 2009 Zvi Shkedi. All Rights Reserved.
כל הזכויות שמורות
Statements herein may never be interpreted as a warranty
Patents pending

טעויות בלמוד הלכות דיו סת"ם


"כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני."
ויש כאלה שממציאים חידושים כל כך נפלאים שאפילו משה רבנו לא ידע מהם.
הגדילו לעשות אלה שהמציאו חידושים שמשה רבנו לא ידע מהם, וניסו לכפות את חידושיהם עם התוספת "ואין לשנות".

כל מה שנכתב בנושא הלכות דיו סת"ם אפשר לחלק לשתי מחלקות:
א) הלכות מעכבות,  ב) תכונות והמלצות טכניות.
יש בדיו מעט מאד הלכות מעכבות. הדיו חייב היות שחור, חייב להכיל לפחות שני מרכיבים - האחד משחיר והשני מדביק, המרכיבים צריכים להיות מן המותר בפיך, והכתב חייב להתקיים לאורך ימים בלי להפסל. לכתחילה החומר המשחיר חייב להיות דוקא עשן והדיו חייב לעמוד על פני הקלף או הגויל ולא להספג פנימה כמו צבע.

כל הדברים האחרים שנכתבו על הדיו הם או המלצות טכניות לשיפור איכות הדיו, או סיפור של תכונות טכניות, או הכשרים בדיעבד לדיו עם חסרונות טכניים.

יש מי שאינם בקיאים בהבדלים בין ההלכות המעכבות לבין הצדדים הטכניים של הדיו. מי שאינם בקיאים בהבדלים יכולים בקלות לטעות ולהמציא חידושים בהלכות הדיו - חידושים שאפילו משה רבנו לא ידע מהם. הסופר לוי יצחק מברדיטשוב מסביר את הסיבה לטעויות: "והסיבה לזה הוא מפני מיעוט בקיאות הסופרים בדברי הפוסקים ומיעוט בקיאות המחברים האחרונים דזמנינו בידיעת תכונות וטבע מיני הדיו."  (קונטרס תעלומות סופרים, שאלה לט, א).

רבים וטובים טועים בהבנת הלכות דיו ואינם מבדילים בין הלכות לבין המלצות טכניות או סיפור של תכונות טכניות. צריך להזהר שלא להכשל בטעות הזאת.

דוגמאות לטעויות בהבנת הלכות דיו סת"ם (שמות הרבנים הנכבדים בעלי הטעויות לא נזכרו כדי שלא לבזותם). 

א)  דיו חייב להיות כזה שנעשה אדום כשהוא ישן.
טענה זו נובעת מטעות חמורה בהבנת דברי חתם סופר ומשנה ברורה. במשנה ברורה (סימן לב, קכח) כתוב: "אבל החתם סופר בחיו"ד בסי' רנ"ו פליג עליו וסובר דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן הרי הוא כשר שהרי הוא נכתב בדיו ולהכי נאמרה ההלכה לכתוב בדיו להורות דצריכה היא רק להכתב בדיו וכך דרכו של רוב דיו לכשיזקין יכהה מראיתו ויתהפך קצת לאדמדם ונעשית כעין מראה [שקורין בל"א ברא"ן]." 
דברי החתם-סופר והמשנה-ברורה נועדו להכשיר דיו עם קנקנתום למרות שהוא נעשה אדום. "דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן הרי הוא כשר". שנוי הצבע משחור לאדום הוא פגם טכני בדיו עם קנקנתום - שנוי לגנאי לא שנוי לשבח. על כן, היה צורך בהתר לדיו פגום כזה בגלל השנוי. אחרי שיחה עם מי שהסביר לו את הסיבה הטכנית לשינוי הצבע של דיו עם קנקנתום, הבין הרב הפוסק את טעותו וחזר בו מטענתו.

ב)  דיו חייב להיות עשוי רק מהסממנים שנזכרו בחז"ל ולא משום חומר אחר.
זאת טענה שאין לה שום בסיס. הרמב"ם כותב במפורש  "... וכיוצא בהן ... וכיוצא בו"   כדי ללמדנו שהסממנים שלו אינם אלא דוגמא והמלצה טכנית. המאירי כתב במפורש: "לא יצא אלא בדיו, והוא הרכבת דברים רבים: מהם שמשחירין ומהם שמדביקין, וכל שיש בו בכדי להשחיר ולהדביק נקרא דיו שאין הכוונה אלא שיהא הכתב שחור ומקבץ הראות ושלא יהא נקל למחקו שלא בהיכר. ומאחר שכן אין אנו צריכין לפרש מעשה הדיו, אלא יש עושים אותו בדרך אחד ויש עושין אותו בדרך אחרת, ואין לחוש בכך, ואף על פי שראינו לקצת מפרשים שטרחו בזו – אנו אין לנו."  (המאירי על מסכת מגילה, דף יח, ע'ב).
בשולחן ערוך נפסקה ההלכה: "יכתבם בדיו שחור בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים". (או"ח, לב, ג).  ולא חייב בשום סממנים. וכן כתב ביאור הלכה: "המחבר סתם דבריו ולא פירש ממה לעשותו." (או"ח, לב, ג).
הצמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה).
ואם נאמר שיש איזה בסיס לטענה שדיו חייב להיות עשוי רק מהסממנים שנזכרו בחז"ל, אז כל הדיו שעושים בימינו מגפרת ברזל סינטטית (במקום קנקנתום טבעי מן האדמה) גם כן אסור, כי גפרת ברזל סינטטית איננה הקנקנתום הטבעי של חז"ל.

 ג)  רק דיו עפצים וקומא וקנקנתום נקרא דיו. כל נוזל שחור אחר אינו נקרא דיו.
טענה זו היא שקר גמור וסילוף חמור של דברי הפוסקים.
מה נקרא דיו ומה לא נקרא דיו אצל גדולי הפוסקים האחרונים - השולחן ערוך, הרמ"א, שולחן ערוך הרב, והמשנה ברורה?

שולחן ערוך (יו"ד, רעא, ו): "ספר תורה צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים שרוי במי עפצים. ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר". השו"ע אומר במפורש שדיו חייב להיות עשוי מעשן. השו"ע אינו מזכיר קנקנתום בדיו. בתוספות (שבת כג, א) מבואר ש"כשר משמע דיעבד". בדיעבד, השו"ע מתיר לכתוב במי עפצא וקנקנתום אך נזהר שלא לקרוא לזה דיו. מכאן אנו למדים שמי עפצא וקנקנתום אינם דיו לפי השו"ע. רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא בשם דיו.

שולחן ערוך (או"ח, לב, ג): "יכתבם בדיו שחור בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים". דיו בלי מי עפצים חייב להיות שחור מעשן כי קנקנתום לבד בלי מי עפצים אינו משחיר ואין בו תועלת. על כן, גם לפי או"ח-לב, הדיו של השו"ע הוא דיו עשן בלי קנקנתום.

הרמ"א כותב שדיו צריך להיות עשוי מעשן ומדברים הבאים מן העץ. קנקנתום אינו בא מן העץ, על כן קנקנתום אינו סממן דיו לפי הרמ"א.

שו"ע הרב (או"ח, לב, ד): "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו ...וטוב לחוש לדבריו לכתחילה לעשות הדיו מעשן עצים או שמנים... ואם כתב סת"ם במי עפצים וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים". רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא בשם דיו. שו"ע הרב נזהר שלא לקרוא בשם דיו למי עפצים וקנקנתום בלי עשן. על כן, מי עפצים וקנקנתום, אע"פ שמותר לכתוב בהם, אינם דיו לפי שו"ע הרב.

משנה ברורה (לב, ח): "מעשן עצים - פי' ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום ... גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום ... דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל". רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא בשם דיו. המשנ"ב נזהר שלא לקרוא בשם דיו למי עפצים וקומא וקנקנתום, ודייק בלשונו והקפיד שלא להוסיף את המלה "דיו" אחרי "מותר לעשות".  לפי המשנ"ב, אם אין דיו עשן שאינו מתקלקל מותר לכתוב במי עפצים וקומא וקנקנתום אך זה אינו נקרא דיו.

יש שקוראים לכל צבע שחור המתקיים על הקלף בשם דיו ויש גם מי שקראו לצבע שחור עם קנקנתום בשם דיו. לפי הגמרא ורשי (מגילה, יט, ע'א) קנקנתום הוא חומר למשחת נעליים - "קנקנתום חרתא דאושכפי [משחת נעליים]".  לפי אור זרוע, מרדכי, רבנו תם, וספר התרומה, רק דיו עשן בלי קנקנתום ובלי עפצים כשר לכתיבת סת"ם. צבע שחור עם קנקנתום ועפצים פסול (לא רק אסור אלא גם פסול) לכתיבת סת"ם. למגילת סוטה צבע שחור עם קנקנתום פסול לכולי עלמא (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד). 
גדולי הפוסקים ידעו את דברי קודמיהם ואעפ"כ הם מאוחדים בדעתם ומדייקים בלשונם ומקפידים, כמו הרמב"ם, שהשם דיו יקרא רק על דיו עשן בלי קנקנתום, ולא על מי-עפצים וקומא וקנקנתום. הם התירו לכתוב בצבע שחור עם קנקנתום כי לא היה להם דיו עשן שאינו מתקלקל. אך, הם מאוחדים בדעתם ונזהרים ומקפידים שלא לקרוא לצבע הזה בשם דיו. מי יכול לעמוד נגד האחדות הזאת?

צבע שחור עם קנקנתום אינו נקרא דיו.
רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא דיו ע"י גדולי האחרונים.
מעשה רב
הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו בשנת תש"מ תפילין ר"ת חדשות, 
מהסופר של הרבי מלובביץ' שהתפרסם בזה שהוא כותב רק בדיו עשוי
מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי, בלי עפצים ובלי קנקנתום.
וזה הדיו שהוא לימד לתלמידיו לעשות.


ד)  דיו חייב להיות עשוי רק ממי עפצים וקומא וקנקנתום. כל דיו אחר פסול מן התורה.
טענה זו מבוססת על טעות חמורה בהבנת דברי משכנות יעקב ומשנה ברורה, וסותרת את כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, שרק דיו עשן (שאינו מתקלקל) כשר לכתחילה למצוה מן המובחר. כמו שראינו למעלה, רק דיו עשן בלי קנקנתום נקרא דיו אצל גדולי הפוסקים האחרונים.
טענה זו גם מוציאה לעז על התפילין וספרי התורה שכתב משה רבנו, ועל כל הסת"ם שנכתבו מאז ימי משה רבנו ועד אחרי חורבן בית שני. לפני חורבן בית שני כתבו סת"ם רק בדיו עשן ושרף בלי קנקנתום. דיו עם קנקנתום הומצא ע"י היוונים והובא לארץ ישראל ע"י רבי מאיר כ-100 שנה אחרי חורבן בית שני.
משכנות יעקב (תשובה לח) כתב: "דלא יכתבו הסופרים במי עפצא וקנקנתום לחוד רק עם שרף שקורין גומא ובלא"ה פסול מה"ת לדעת רוב הפוסקים". לפי משכנות יעקב מי עפצא וקנקנתום לבד בלי גומא פסול מה"ת (כי הוא מתקלקל מהר ונופל בקלות מן הקלף). התשובה במשכנות יעקב עוסקת רק בדיו מסוג מי עפצא וקנקנתום. התשובה אינה שייכת כלל לסוג הדיו העשוי מעשן ושרף.
הרה"ג חיים קנייבסקי שליט"א חולק על משכנות יעקב וכותב שהצורך להוסיף קומא לדיו עפצים וקנקנתום הוא רק לכתחילה ולא בדיעבד:  "לכתחילה יזהר שאם עושה דיו ממי עפצים אפילו אם מערבו עם קנקנתום לא יעשנה בלי תערובת קומא ובדיעבד אין להחמיר ולפסול". (שונה הלכות, הלכות תפילין לב, ס'יג).
המשנה ברורה (או"ח לב) כתב: "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום... וזהו הכול למצוה מן המובחר בלבד. אבל לדינא גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום". "מותר" איננו "חייב". המשנה ברורה כותב גם: "וכן נוהגים לעשות כהיום ע"י תערובת שלשתן" ומלמדנו את הסיבה הטכנית להמנעות מדיו עשן: "וכן פסק בספר גט מקושר ובספר ברכי יוסף לעשות כמנהגינו עכשיו דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו."  דיו צריך להיות עם עשן "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום". אך, אם הדיו מתקלקל בקלות, אז בלית ברירה כותבים במי עפצים וקומא וקנקנתום. אם יש דיו עשן שאינו מתקלקל, הוא לכולי עלמא עדיף על כל דיו אחר.
בימינו בטל השמוש בקנקנתום הטבעי ובמקומו משתמשים בגפרת ברזל סינטטית שמיוצרת בבית חרושת מברזל וחומצה גופריתנית. החומצה הגופריתנית נשארת בדיו, מזיקה לדיו היבש, שורפת את פני הקלף, וגורמת לדיו ליפול מהקלף ולפסול את הכתב.

ה)  עשן לעשיית דיו חייב לבוא רק מבערת חומר היוצא מן העץ.
טענה זו סותרת את הכתוב בגמרא: "כל העשנים יפין לדיו" וסותרת את הרמב"ם שכתב במפורש: "מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן". אין מי שחולק על פסיקת הרמב"ם. השעוה באה מן החי ולא מן העץ, ואעפ"כ עשן של שעוה כשר לדיו. שעוה אינה דבש ואינה דומה לדבש. שעוה היא שומן טמא שמיוצר בתוך גוף הדבורה ומתמצה מתוך גוף הדבורה (ונעשה מוצק במגע עם האויר), ואעפ"כ עשן של שעוה כשר לדיו. קל וחומר שכל העשנים האחרים שאינם מן החי כשרים לדיו. התוספת של הרמב"ם "וכיוצא בהן" מוכיחה שאכן כל העשנים יפים לדיו. מרכבת המשנה מפרש שהרמב"ם פסק להלכה שכל העשנים יפים לדיו, ולא רק עשן שמנים. מי יכול לחלוק על הגמרא ועל הרמב"ם ש"כל העשנים יפין לדיו"?

ו)  רק שמנים היוצאים מן העץ נחשבים לשמנים.
טענה זו סותרת את הכתוב בפרק במה מדליקין ששמנים כוללים גם שמן דגים. שמן דגים בא מן החי, לא מן העץ.

ז)  דיו שאפשר לקלפו מהקלף אינו כשר לכתיבת סת"ם.
טענה זו מבוססת על אי הבנת ההבדל בין דיו לצבע. החתם סופר כתב : "פלוגתת הפוסקים בדיו עי' בני יונה דהעולה להלכה ולמעשה כי גדר הדיו הוא הצבע השחור המעובה שאינו נכנס בתוך עובי קלף מעבר לעבר כצביעת בגדים, וגם אינו כמיא בעלמא, אלא ע"ג הקלף ונדבק בו ויכולין למחקו ולהסירו ממנו." (חידושי חתם סופר, גיטין, יט, ע'א).
צבע נספג פנימה אל תוך העור או הקלף ואי אפשר להסירו. ביד"צ העדה החרדית פסקו שצבע המתקלף מרצועות תפילין פסול. צבע חייב להספג פנימה ולא להתקלף. יש מי שטעו וסברו שאם דיו מתקלף אז זה פוסל את הדיו כמו שזה פוסל את הצבע, בלי לדעת שבדיו הדין הוא הפוך מדין צבע. דיו אסור שיהיה כמו צבע. דיו חייב להשאר על פני הקלף כך שכן אפשר למחקו ולהסירו. אם מצליחים לקלף דיו מהקלף זה מוכיח שזה אכן דיו כשר ולא צבע.

ח)  דיו עם חומרים סינטטיים פסול לכתיבת סת"ם.
יש מוציאי לעז שטענו נגד דיו לנצח שהוא עשוי רק מחומרים סינטטיים. טענה זו היא שקר וצביעות למהדרין. האמת היא שדיו לנצח (עשן ושרף) יותר טבעי ופחות סינטטי מדיו עפצים וקנקנתום. הצבע השחור בדיו לנצח הוא 100% עשן. להבדיל מהצבע השחור בדיו עפצים וקנקנתום שהוא מאז ומעולם צבע כימי סינטטי שאינו מצוי בטבע ונוצר בידי אדם באופן מלאכותי מהחיבור בין הקנקנתום לחומצה בעפצים. גם מה שקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום הטבעי של חז"ל אלא תחליף כימי סינטטי שמיוצר בבית חרושת מברזל וחומצה גופריתנית.  כל קיומו של דיו עפצים וקנקנתום בימינו מבוסס על תחליף קנקנתום שכולו סינטטי ועל צבע שחור שכולו סינטטי. ואעפ"כ אין פוצה פה ומצפצף. דיו לנצח הרבה יותר טבעי ופחות סינטטי מדיו עפצים וקנקנתום.
כמו שראינו לעיל, הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו תפילין חדשות כתובות בדיו עשוי מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי.

ט)  אין לכתוב בדיו לנצח
האמת היא שאף אחד לא אוסר לכתוב בדיו לנצח. כדי לאסור משהו צריך קודם לדעת את מה אוסרים ואת הבסיס והמקור לאיסור. כל מי שהביע דעה נגד "דיו לנצח" לא התנגד לדיו לנצח האמיתי, אלא למשהו דמיוני שאינשי דלא מעלי תארו לו בלי לדעת על מה באמת הם מדברים. זה שהתחיל את ההתנגדות לדיו לנצח הודה אח"כ שהוא קבל תשלומים מיצרני דיו עפצים וקנקנתום והסית רבנים נגד דיו לנצח. הוא פשוט הוליך שולל את הרבנים שלא ידעו מה מרכיבי הדיו.

היחידים שהביעו דעה נגד דיו לנצח הם אלה שלא גילו להם מה המרכיבים בדיו ואף לא טרחו לברר מה האמת.

כל מי שכן גילו לו ממה עשוי דיו לנצח הסכים לו בחום ובהתלהבות. מי בימינו יכול לעמוד נגד ההסכמות המפורשות של גדולי ומאורי הדור הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל, והרב ואזנר זצ"ל?

הרב שמואל אליהו שליט"א התייחס לבעיה של הונאת רבנים ואמר: "ושלא יגידו הרבנים חתמו. אני מכיר ויודע, שהאדם הזה בא לרבנים מספר להם סיפורים שלא היו ולא נבראו ופשוט מוליך אותם שולל. אז גם החתימות של הרבנים לא מרשימות אותנו."

דוגמת הונאה א.  יש מי שהמציא המצאה דמיונית ושקרית שדיו לנצח עשוי מסיליקון או מדבק מגע. האמת היא שבדיו לנצח אין אף טיפה של סיליקון או דבק מגע. רב בירושלים הפיץ מודעה בכתב עם השקר של דיו סיליקון. הוא תכנן לתת לסופרים שעור בו ידבר גם על "דיו סיליקון". אחרי שהבהירו לו שאין בדיו לנצח אף טפה של סיליקון, הוא הבין שטעה וחזר בו ולא דבר על זה.

דוגמת הונאה ב.  יש מי שטען שדיו לנצח פסול לכתיבת סת"ם כי הוא עשוי מחומרים סינטטיים. טענה זו היא שקר וצביעות למהדרין. דיו לנצח (עשן ושרף) יותר טבעי ופחות סינטטי מדיו עפצים וקנקנתום. הצבע השחור בדיו עפצים וקנקנתום היה מאז ומעולם צבע כימי סינטטי שאינו מצוי בטבע ונוצר בידי אדם באופן מלאכותי מהחיבור בין הקנקנתום לחומצה בעפצים. גם מה שקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום הטבעי של חז"ל אלא גופרת ברזל סינטטית שמיוצרת בבית חרושת מברזל וחומצה גופריתנית. כל קיומו של דיו עפצים ו"קנקנתום" בימינו מבוסס על גופרת ברזל שכולה סינטטית ועל צבע שחור שכולו סינטטי. ואעפ"כ אין פוצה פה ומצפצף. גם בתי תפילין ורצועות צובעים בצבע סינטטי, ואין פוצה פה ומצפצף.

דוגמת הונאה ג.  רב בירושלים טוען שמי עפצים וקנקנתום הם הדיו המסורתי של עם ישראל ואין לשנות מהמסורת. בשיחת טלפון הוא אפילו אמר שלא יברך על ס"ת כתוב בדיו עשן של הרמב"ם. הרב הזה מתעלם לגמרי מזה שהדיו המסורתי של עם ישראל הוא דיו עשן ולא מי עפצים וקנקנתום. מאז ימי משה רבנו ועד חורבן בית שני כתבו סופרי ישראל רק בדיו עשן ולא במי עפצים וקנקנתום. דיו של מי עפצים וקנקנתום הומצא ע"י היוונים עובדי האלילים בסוף ימי בית שני. המצאה של גויים עובדי אלילים היא מסורת?  גם רבי מאיר לא עשה דיו מקנקנתום אלא עשה דיו עשן ואח"כ הוסיף קנקנתום "לתוך הדיו" (עירובין, יג.) הצמח צדק כתב במפורש: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש [קנקנתום] אין זה הדיו שהיה בימי חכמים". החיד"א, קול יעקב, ערוך השלחן, ומשנה ברורה, הסבירו שלא כתבו בימיהם בדיו עשן מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל, ולא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל. אז בלית ברירה כתבו במי עפצים וקנקנתום. ע"פ המקורות הדיו המסורתי של עם ישראל הוא דיו עשן ולא מי עפצים וקנקנתום. השו"ע והרמ"א פסקו במפורש שדיו צריך להיות עשוי מעשן.

דוגמת הונאה ד.  יש מי שטוען שרק דיו עפצים וקנקנתום הוא דיו מהודר וכשר לכתחילה. טענה זו עומדת בסתירה גמורה לפסיקות של הרמב"ם, השו"ע, והרמ"א, שדיו צריך להיות עשוי מעשן. השו"ע כתב גם "ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר". בתוספות (שבת, כג.) מבואר ש"כשר משמע דיעבד".  באור-הלכה שנכתב ע"י החפץ חיים מפרש את פסיקת השו"ע וכותב: "דוקא בדיעבד אם כתבו במי עפצים וקנקנתום כשר".  מכאן אנו למדים שרק דיו עשן כשר לכתחילה ומי עפצים וקנקנתום כשרים רק בדיעבד.

למרבה הצער יש רבנים שנפלו בפח של השקרים האלה. איך יתכן שרבנים שמעו סיפורי שקר, האמינו לשקרים, ולא שאלו את יצרן דיו לנצח אם יש אמת בסיפורים? מספר הטלפון של היצרן מודפס על כל בקבוק של דיו.

הגמרא אומרת במפורש שכל העשנים יפים לדיו וכל השרפים יפים לדיו. השו"ע והרמ"א פסקו הלכה למעשה שדיו צריך להיות עשוי מעשן. הרמב"ם, המשנה ברורה, והרב קנייבסקי שליט"א, כתבו רק על דיו עשן שהוא למצוה מן המובחר. קסת הסופר כתב לעצמו ס"ת בדיו עשן בלי קנקנתום. הרב משה פיינשטיין קנה לעצמו בשנת תש"מ תפילין ר"ת חדשות, מהסופר האישי של הרבי מלובביץ' שהתפרסם בזה שהוא כותב רק בדיו עשוי מעשן בעירת-גז ודבק פלסטי סינטטי, בלי עפצים ובלי קנקנתום, וזה הדיו שהוא לימד לתלמידיו לעשות. הרב חיים קנייבסקי שליט"א קנה מזוזות כתובות בדיו עשן של הרמב"ם.

אז איך אפשר לאסור דיו עשן ושרף? אפילו זה שהתחיל את ההתנגדות לדיו לנצח הודה מאוחר יותר בדוא"ל ששלח שאי אפשר לאסור דיו עשן ושרף. הוא גם הודה שהוא קיבל תשלומים מיצרני דיו עפצים וקנקנתום ושהוא היה זה שהסית את הרב שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, להתנגד לדיו לנצח בטענה שהוא עשוי מחומרים סינטטיים. הוא ניצל את זה שאף אחד מהרבנים לא ידע שהשחרות בדיו עפצים ו"קנקנתום" היא 100% סינטטית ושתחליף הקנקנתום עצמו הוא 100% גופרת ברזל סינטטית.

כל מי שכן גילו לו ממה עשוי דיו לנצח הסכים לו בחום ובהתלהבות. מי בימינו יכול לעמוד נגד ההסכמות המפורשות של גדולי ומאורי הדור הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל, והרב ואזנר זצ"ל? .